גולשים כרגע באתר
‏יום שלישי ‏17 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
פרופיל
Glacial dragon
שלח הודעה
בלוגים אחרונים
כותרת בלוג
איל-סוואר - ההמשך
איל-סוואר
היציאה לדרך
 

קהילות - משחקי תפקידים > סיפורים

אחג'ב וייניל, רגש ותשוקה.


8/7/2008
בעודי שוכב במיטה ומנסה לנום את שנת הלילה שלי, ועודי הוגה במיני סירקולציות למיניהם, עלה בי רעיון לדמות מעניינת למשחק הנשגבים. הרקע המופיע פה לא מתאים לאלאר ולכל אלו הסולדים מקיום של .... דברים.
דירוג מאמר
צפיות: 7595
בדרום, בעיר מרוחקת כלשהי, נולדו לשליט תאומים, זכר ונקבה. על פי מנהג המקום, הם נקראו ב2 שמות, הזכר נקרא אחג'ב ורגש, והנקבה נקראה ייניל ותשוקה. נסיכי הדרום הצעירים חונכו לפי מנהג המקום, בלומדם את המיומנויות החשובות לשלטון.
 
השמיים היו כחולים, העשב היה ירוק, דעיכת האדמה בצפון הדרומי במיטבה. זוג נסיכים צעירים משתובבים בגן, אמורים להתאמן על ירי בחץ וקשת. האימון המשעמם התפתח לקרב מים -מרענן בחום. הנסיכים בני השלוש עשרה, אחג'ב הגבוה ובעל השיער החום, וייניל, שכבר עכשיו הייתה יפה, בעלת השיער האדמוני-בלונדי. האחים התיזו אחד על השני מים, משחקים ומשתובבים בחוץ. לא יודעים שבאותה עת, נגזר גורלה של אמם. הצטננות קלה הפכה לדלקת ריאות שסירבה להניח לגופה השברירי של השליטה. בעת שיורש העצר ואחותו שיחקו בחוץ, אמם הוציאה את נשימתה האחרונה בייסורים ניחרים. האב האבל שלח לקרוא לילדיו. בעת שקיבלו את הבשורה, עומדים מול הבשר הקר שהיה אימם, פרצה תשוקה בבכי, נצמדת אל אחיה, אשר אימץ אותה אל חזהו, אך דמעות עמדו גם בעיניו. האב הביט בילדיו ביגון. בעת הורדה האם לאדמה.
3 שנים לאחר מכן...
"לא, אבא!" קרא רגש בקול, אך מאוחר מדי. שליט הממלכה נעץ את הפגיון הארוך בלועו, צונח אל מותו. צעקתי באימה, ואספתי את מה שכבר היה גופתו. "אבא! אבא!" קראתי שוב ושוב. אך היגון שלאחר מות אמנו איכל אותו.
אפילו לאחר הקבורה, לא הפגינה ייניל שום רגש, נראית כקפואה לחלוטין. רק בלילה שלאחר מכן, נשמעה דפיקה על דלת חדרי, פתחתי. זו הייתה ייניל. התרשמתי ממנה, בגיל 16, הייתה גבוהה ודקת גזרה, פניה יפות, בצורת לב ושערה הבלונדי אדמוני פזור לרוב על גווה הדק. אך עיניה החומות הגדולות היו אדומות מבכי עצור. "אחג'ב" קראה בקול משתנק. "אחותי היקרה" אמרתי לה, מחבק אותה, היא שחררה את מחסומי הרגש שלה בפני, רגש. בכתה אל כתפי, בעוד אני בוכה אל שערה הרך. "כעת אנחנו לבד" לחשתי לה כאשר כלו כוחותי מבכי, ונשקתי לה על מצחה. הא הרימה אלי את עיניה "איני רוצה להיות לבד יותר" לחשה ונשקה לי על שפתי.
תחילה היה נראה זה מוזר לחלוטין, מפתיע. אני בטוח שגם תשוקה עצמה לא תכנה את זה. אך כשמה כן היא - תשוקה.
גם אני יאה לשמי, רגש. יש כאלו שיקראו לי מאני דפרסיבי. זה אינו נכון, רגשותי עזים, אך לא נוטים לעבר שמחה או יגון דווקא.
כשנשקה לי אחותי, תאומתי, אחותי לרחם ולשד אמנו, התחולל בי מהפך, החיבוק החמים של אח ואחות המבכים את מות אביהם, ומות אימם, הפך למשהו אחר. אקסטזה אחזה בנו. החזרתי לה נשיקה, מוחי ריק ממחשבות. לשוני נלחצת כנגד שפתיה, מגששת, היא מצידה, אחזה בעורפי, פותחת את פי למען לשוני, החוקרת, מגששת, בוחנת את חיכה ושפתיה, נענה ללשונה שלה.
ללא מחשבה הושלכנו אל מיטתי, תשוקה, ברעד, ללא מחשבה, נשקה לי שנית, ואני, באותה... תשוקה, אחזתי בטוניקה שלה, קורע אותה מעל גופה, חושף את פלג גופה העליון. מאותו חוסר מחשבה נעתי, מגשש, לשוני מגששת לאורך לסתה, לאורך צווארה וחזה, בין שדייה המעורטלים. טעמתי פטמה כהה אחת, וחשתי רגש עז, נגסתי קלות, אחותי גנחה. בידי השנייה ליטפתי את שדה השני, נוגס ולוחץ, כשאחותי קורעת מעלי את חולצתי. אותה אקסטזה דחפה אותנו, היא הפשילה מעליה את מכנסי המשי הקלים, חושפת את שיער ערוותה האדמוני, ואני, קורע מעלי את כותנתי, טועם שוב את לשונה. היא הנחתה בידיה אותי לתוכה, ואני זוכר את אנחתה כשהחלקתי למעמקיה החמימים, נכנס ויוצא שוב ושוב, זועק, עד אשר איני יכול להכיל זאת יותר, וצונח עליה, לצידה. אני זוכר את גניחותיה "אחג'ב! אחג'ב" כך קראה.
לאחר כמה דקות, בטרם עזב השיגעון אותנו, חשתי את עצמי מתעורר שנית. נשפתי לאוזנה רכות, נגסתי בתנוכה הרך. חשתי את כובדם המוצק של שדיה, הצלפתי בלשוני לצווארה, מקשיב לנשיפות העונג של אחותי. עברתי בלשוני על צווארה הדק, על כתפיה, בין שדייה. במעגלים קטנים והולכים סביב טבורה, ומטה מזה. פתחתי את קפליה החמימים, וטעמתי ממתיקותה, בעודה זועקת את שתי שמותי. עליתי וטעמתי את שפתיה, טעם דבש וזעפרן. ושוב, הנחתה אותי לתוכה, בעוד אני גונח, והיא מתקמרת לעומתי. ושוב, הפורקן.
איבדנו שנינו את בתולינו באותו הלילה, באותה המיטה.
לאחר המעשה, שבה תודעתי לגופי.
"מה עשינו?!" זעקתי ביגון. "כך אנו מבזים את משפחתנו, את אבינו, את אמנו?!" צרחתי לעברה, אכול צער.
בעדינות לא אופיינית ענתה לי ייניל "דבר זה אינו מבזה איש, אחי, אהובי, יקירי" אמרה בנושמה, גם קולה רועד, מסגיר את פחדה. "מהאלים הסימן הזה". אני, שתמיד ניחמתי את אחותי, התכרבלתי כעת לצד גופה החמים, המתוק, אותו ידעתי בחטא. נרדמתי בבכי.
ביום שלאחר מכן התנהגנו כאילו לא קרה דבר, טיפלנו בענייני השלטון הקטנים, שהם עורק החיים של כל מדינה.
באותו לילה, למרות ידיעתנו כי אסור הדבר, באה תשוקה אל מיטתי שנית.
שנתיים עברו בטרם הופצה השמועה בנחלתנו, העם הוכה בתדהמה גדולה, שני שליטיה חיים בחטא זה שנים. רוב העם התגבר על הידיעה, אולם כמה מהקיצוניים באנשינו פנו לנו עורף.
מלחמת אחים, נקראת מלחמה כזו.
בלית ברירה יצאנו, אני, ואחותי, אהובתי, אל המלחמה. המורדים גייסו לעצמם את עזרת הממלכה, בצורת כמה נזירים טהורים, וצעדן מלחמה. למרות יתרוננו המספרי, הלכנו והפסדנו. בקרב האחרון יצאנו שנינו בראש הצבא, ללא עתודות, זרקנו כל מה שנשאר לנו, להשמיד את גרעין צבא האויב. חדרנו אל הבסיס, הנזיר שהפעיל את הצעדן לא היה בתוכו, אך בכל זאת בני תמותה אינם שווים לנשגבים הארציים, כוחינו הובס במהירות, ונזיר אחד, מהיבט האדמה, חושב אני, קפץ מולנו, אוחז אלה אדירה, שטוחה, עשויה ברקת שחורה, הטטסובו הענק הזה, שגם בשלשות לא היינו מסוגלים להרימו, נאחז בידי האיש, שנמוך היה ממני בראש, ביד אחת שלו, בתנועה מפותלת הניף אותו לעברי, ואני חשתי בערה אדירה בחזי.
הבערה, אשר צירפה את נשמתי מחדש, הלידה השנייה, הנשימה שאחרי הראשונה. השמש בער בתוכי, הטטסובו האדיר התרסק לחתיכות על חזי, ואני שאגתי! מעגל זהוב מלא זרח על מצחי, שדה הקרב עקוב הדם, מלא חלקי גופות ופצועים זועקים נשטף בזוהר זהוב, מאחורי קרמה דמות דוב אדיר וכסוף עור וגידים, עשויים אנרגיה טהורה, מחצתי את הנזיר בין כפותי, וזינקתי לגובה של עשרות מטרים, היישר על נזיר אחר, בזעם טהור קפצתי עליו, מפיל אותו לאדמה הקשה, הרוויה ארגמן אנשי הטבוחים, האוויר יצא בריאותיו כאשר מעכתי אותו אל הקרקע, שלחתי יד לעבר פרצופו, אך הוא תפס אותה, שלחתי את ברכי בעוצמהלעבר מבושיו, והוא נאנק, ועזב את ידי, שלחתי את ציפורני אל פניו, ובעודי בועט שוב ושוב מתחת לחגורתו עקרתי את עיניו מעליו, זינקתי שוב, ובמקלו של הנזיר עקור העיניים רוצרצתי את ראשו של הנזיר האחרון, דרך החרב אשר הניף להגן על עצמו, דם חם, פלדה קרה, בשר ורקמות מוח ועצם ניתזו עלי עת שאגתי בניצחון.
"השמש בוער בתוכי!".
'תועבה' יש יקראו לי, 'אבוד'. אינני תועבה, אינני אבוד. אני הצדק עלי אדמות! אחותי, אשר אהבה אותי ואני אותה יותר מאשר היה אפשרי, נשארה איתי אפילו בזמנים אלו, כאשר עוד מנתינינו עזבו - למרוד לא העזו עוד.
ידענו שהזמן קצר, הממלכה תשלח להשמידני.
אך 5 שנים חלפו בטרם מצוד הפראא הגיע אלינו. תקופות קשות עוברות על הממלכה.
המצוד, מורכב מ6 דמי דרקונים, וממאות חיילים בני תמותה, התגנב דרך שערי הבירה אשר הושארו פתוחים בידי בוגדים מנתינינו, התגנבו אל הארמון, וששת דמי הדרקונים פרצו אל החדר שלנו. היינו ערים, אני ואחותי, באמצע מעשה האהבה. ייניל התעשתה ראשונה, שלפה את הפגיון שמעולם לא היה רחוק מהישג ידינו, אל שידה שליד המיטה, והטילה אותו בדם הדרקון הצועד בראש. אש פרצה מגופו והמיסה את הפגיון בעת מעופו. גם אני קמתי מהמיטה, ושלפתי, מהאוויר הריק, אש זהובה, צורת חרב לה, ושם, בחדרינו, אשר בו חטאנו לראשונה, נלחמנו כנגד המצוד.
אך אני, נבחר השמש, בן החמה, הוא זה שנהרג, אני וגם חמישה מהדרקונים הבזויים, אך מספיק דם דרקון פצוע אחד לחסל בת תמותה, אמיצה ככל שתהיה, לפלא היה בעיניי שלא נהרגה בתחילתו של קרב האדירים.
אך במותו של בן שמש, כוחו עובר לאחר הראוי ביותר לכך.
השמש התעורר גם בתשוקה, ובתשוקה הרגה את הדרקון האחרון.
אני הייתי בתוכה כמו שמעולם לא הייתי. היא הייתה בתוכי כפי שלעולם לא הייתה. היינו לאחד בדרך המוזרה ביותר האפשרית.
ייתכן שהשיגעון מכה בנו.
וכך אנו - אמר אני אנו, מכיוון שאחד אנחנו - עומדים, עומדת, צריכה אני להגיד, עירומה ומזיעה בחדרנו ההרוס, מחזיקה בפגיון, ו7 גופות לפני.
 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
תוכן דירוג תאריך שם
 
מדהים! ממש סיפור גדול! ‏07/‏08/‏2008 DarKnight
 
יש לי הרבה מה ללמוד ממך...
‏07/‏08/‏2008 קורלון לארתיאן
 
‏07/‏08/‏2008 Dea Amabilis
 
‏11/‏08/‏2008 הפיה הטובה
 
מעולה!!! ‏05/‏12/‏2008 dark doom
 
‏28/‏01/‏2010 Racovsix
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 4 תגובות
 
‏07/‏08/‏2008 22:25  מאת: Glacial dragon
נמ
46 צפיות, 2 תגובות? שיימ און יו!
מי שלא מכיר את הנשגבים, יכוליות שימצא כמה דברים לא ממש מובנים בכל העניין.
בכל אופן, ברגע שאני אמצא מנחה ראוי לשמו, צפו להמשך.
ואם אני לא אמצא, אני כנראה אצטרך להמשיך את זה בעצמי ><
‏07/‏08/‏2008 23:25  מאת: Dea Amabilis
הרבה הרבה פורנו
אבל יפה בהחלט... קבל ח' ח'. כתיבה מעניינת ביותר =)
‏08/‏08/‏2008 00:24  מאת: Glacial dragon
זה. לא. פורנו.
והעיקר הוא לא המין, העיקר זה האינטראקציה המעניינת.
תאומים הם קרובים, לרוב.
תאומים שחווים קשר רומנטי מתמשך הם עוד יותר קרובים.
קשר שעומד בפני השתגבות של אחד מבני הזוג הוא מאוד קרוב.
ברגע שהניצוץ עובר לגוף של אחד מהם, כשהם מכירים כל כך טוב, וכל כך מחוברים, אז יכול להיות שהוא ממש חי בפנים.
זה יכול לגרום לטירוף מוזר כזה.
זה החלק המגניב.
‏05/‏12/‏2008 19:28  מאת: dark doom
אין לי מילים!
פשוט מעולה!!!!!
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות