גולשים כרגע באתר
‏יום רביעי ‏18 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
פרופיל
טרימבון פיילוס
שלח הודעה
בלוגים אחרונים
כותרת בלוג
 

קהילות - משחקי תפקידים > סיפורים

דרקונים של קנדר וגמד


10/9/2010
זהו קובץ של סיפורים מפרי עטי על דמויות מסדרת רומח הדרקון.אני מקוה שתהנו.
דירוג מאמר
צפיות: 7532

פרק א'-חלומות של גמד

 

חלמיש כור אש לעולם לא היה מודה בכך,אך בכל  פעם שראה את אותה לולי היה מרגיש צביטה קטנה בליבו.הוא היה מדחיק את המחשבה וחוזר אל פטישו,אך היא לא הרפתה ממנו גם בעת שהכה בברזל וגם בעת שהעביר אותו באש,יוצר מקבת נאה.אביו,דורגר כור אש,היה וודאי מתחיל לשגע לחלמיש את השכל אם רק היה יודע.חלמיש נהם בעודו מרים את המקבת המוכנה.נישואין.המון דיבורים משעממים. כמובן,היה עליו לדבר עם אביה של לולי,אראקס צעד הרעם,מאצילי שבט הריטדאוורד.כל מה שהוא צריך זה נדוניה יפה,ולולי תהייה שלו,חלמיש כור אש הניידרי.

חלמיש בחן את המקבת.עבודה טובה.טובה מאוד,אם יורשה לו לאמר.הוא נהם שנית ושם את המקבת בערימת כלי הנשק שיצר בשבוע האחרון.כעת היה עליו להגיע בזמן למועצת השבטים.אומנם אביו עוד חי,אך הוא נדרש להשתתף.רוב המועצות דנו בכיבוש תורבדין,מסחר עם אלפים,או שמועות על מלחמה אנושית.שעמום.

חלמיש מיהר לאורך המנהרות שהוארו על ידי פטריות מזן מיוחד.לאחר כמאה מטרים עצר ואחז בליבו.חלמיש מעודו לא היה אצן.

לאחר התנשמות מהירה פתח חלמיש את דלת האבן והתיישב על כסאו.שאר הגמדים כבר היו שם.לולי יחד עם אביה אראקס צעד הרעם,נציג הריטדווארד.מאיארד מקבת הזעם,נציק שבט האוקורל.הוא הביט בחלמיש בזעם.רדארד נשיפת דם,נציג שבט העילד.ואביו,דוגדר כור אש,נציג שבט הניידר ועוצר גמדי הגבעות.

"חלמיש כור אש הניידרי,"אמר אביו ברשמיות קרירה,"כולנו שמחים שזכרת לבוא לפגישה.רצינו לדון היום על סימן חדש שהסיירים בשטח שלנו קלטו.נראה שהם מצאו את השער לתורבדין.".

"גם אם הם מצאו את השער",אמר מאיארד,"אני מטיל ספק רב בכך שהם יפתחו לנו אותו.ההילרים לא היססו לדון אותנו לחרפת רעב לפני שלוש מאות שנה,והיו סמוכים ובטוחים שטבעם לא השתנה!".

מספר מהגמדים הנהנו,וחלמיש נחר בשיעמום.הוא עצמו האמין כי גמדי ההרים מתו מזמן,אך שמר את דעותיו לעצמו.

הדיונים נמשכו כשעה ומחצית,וחלמיש כמעט נרדם,כשחתם אביו את הדיון ואמר:

"אני רוצה לדון כעת באירוע משמח.נודע לנו כי הניידר חלמיש כור אש מעוניין לקחת את ידה של לולי לבית צעד הרעם,הריטדווארד."

חלמיש מלמל משהו.עכשיו יתחילו כל גינוני הטקס.

"האם אראקס צעד הרעם,נציג הריטדווארד,",שאל דוגדר,"מוכן לשמוע את טיעוני של הניידר לפני שיתן לו את יד בנו?"

"מוכן אנוכי,",אמר אראקס.
חלמיש בלע את רוקו.הנה זה מתחיל.
"מה אתה,חלמיש הניידרי,מציע ללילי בתור בעל?",שאל אביו.
"אני מציע לה גמד נאמן ומסור,",ענה חלמיש,"אני מציע לה בית,ידיים מאומנות וזהב.אני מציע לה משענת ואהבה.".
"האם אראקס צעד הרעם,נציג הריטדווארד,",שאל דוגדר,"מקבל את מילותיו של הניידר כאמת?"
"מקבל אנוכי,",אמר אראקס.
"מה אתה,אראקס הריטדווארדי,מציע לחלמיש כור אש תמורת בעלותו?"
"אני מציע לו גמדת חיל,שתדאג לעסקי ביתו ולילדיו.אני מציא לו נדוניה הכוללת זהב,שריון,וגרזן מלחמה.",ענה אראקס.
חלמיש נשך את לשונו בתקווה.אראקס הציע נדוניה גבוהה,משמע הוא מעוניין בשידוך.
"מה תהיה מוכן להקריב למען אשתך לעתיד,לילי?",שאל דוגדר.
"כל שביכולתי,",ענה חלמיש.
"האם תהיה מוכן לגלח את זקנך למען לילי?"
חלמיש התפתל באי נוחות.גמד ללא זקן הוא סמל הבושה,וגמד המגלח את זקנו הוא סמל ההקרבה.
"מוכן אנוכי,",ענה חלמיש.
"מה תהיה מוכן להקריב למען חתנך לעתיד,חלמיש?",שאל דוגדר.
"כל שביכולתי,",ענה אראקס.
"האם תהיה מוכן לגלח את זקנך למען חלמיש?"
"מוכן אנוכי,",ענה אראקס.
"אם כך,",אמר דוגדר וקם ממקומו,נקבע את האירוסין לבעוד שבוע.",הוא רמז לאראקס והם ושאר הגמדים יצאו מן האולם.
לילי נפלה לזרעותיו של חלמיש,ובעודו מחבקה ידע חלמיש שסוף סוף משהו מסתדר לו...
                                    * * * *
לילי הייתה גמדה יפה,לכל הדעות.למיטב זכרונה עוד לא נולד הגמד שהתנגד לעובדה זו.אולם כעת,כשהתפרצה בהתקף זעם נוראי,היא הייתה נראית רחוקה לגמרי מיפה.
"אני פשוט לא מאמינה שאתה יכול לחשוב על זה!",הטיחה באביה אראקס,שעמד בפינת החדר."אתה פשוט...משקר לו בפרצוף!זהו לא מעשה נאה לגמד מכובד!לגלח את זקנך אמרת!וכבר כזה...כזה שקר.מה תגיד כאני אעמוד בהלוויה שלו,ונשמע את המילים 'חלמיש מת בעודו נלחם למען שבטו',מה תגיד אז,הא?!"
אראקס עמד בשלווה.הוא ידע היטב על מה ביתו מדברת,שכן הוא תכננן לעשות מעשה רמאות גדול.
גרזן מלחמה הגון מחוזק בשלושה קסמים:קסם ראשון המגן עליו משבירה,קסם שני המגן עליו מבליה,וקסם שלישי המחזק את עוצמתו.הוא תכנן לוותר על קסמים אלו,ולתת לחלמיש חתנו גרזן ריק מתוכן וחלש לחלוטין.אך האמת שביתו אמרה לו הכתה בפניו-חלמיש לא ישרוד את הקרב הראשון שלו עם גרזן שכזה.האם הוא מוכן לקחת עליו את האשמה?
אראקס נד בראשו.יש לו על מה לחשוב הלילה.
                                            
פרק ב'-חשיבותו של הקנדר
 
השמש זרחה מעל להרי אייריס,ומעל לכפר הקטן אך שוקק החיים פרוספירטי.היה זה יום אביבי נאה לכל הדעות.היריד נפתח זה מכבר,והמונים מכל קצוות הארץ נהרו אל הכפר.
היה זה יום אביבי נאה לכל הדעות,אך לא לדעת החייל אוסטור אנדר-איקולד.אוסטור אנדר-איקולד היה בתפקיד משמר הגבול.הוא היה מיומן בהריגת גובלינים למיניהם,וסיפר לכל מי שרק רצה ללשמוע כי בעזרת חרבו המהוללת "גלוריוסורד" הרג כבר כמעט 200 גובלינים.בפונדקים צחקו עליו שהחרב שלו כבדת ראיה ומחשיבה זבוב תועה לגובלין.
בכל מקרה,אוסטור היה חייל במשמר הגבול,אבל לא היון.בשבועות היריד גויסו כמעט כל החיילים לרדיפה אחרי קנדרים והשימם מאחורי סורג ובריח.-בזבוז זמן מוחלט-הם תמיד ברחו משם תוך יום.אז אוסטור אנדר-איקולד,מחסל הגובלינים המפורסם,נאלץ לתפוס קנדרים במקום לערוף את ראשיהם של הגובלינים!כשרון מבוזבז,רטן אוסטור לעצמו,ובעט באחוריו של הקנדר בו אחז כאילו הוא אשם לכל צרותיו.
"אאוץ'!",אמר הקנדר הכבול בחבלים,"זה היה ממש לא יפה מצדך.אני מבין את זה שאתה רוצה להראות לי את הכלא המקסים שלכם,ואני בטוח שהוא באמת נפלא וכולי,אבל למה לבעוט בי?אני חייב להעלות את זה בפני הוועדה לזכויות הקנדר,",הוא נענע את ראשו בצדקנות,"אני מצטער אם יענישו אותך,באמת,אבל כל אחד והזכויות שלו.אני בטוח שהייתה ועדה כזו..."
זכויות לקנדרים!נחרד אוסטור.זכויות למאסר עולם,אם כבר.
בעודו מצעיד את הקנדר במעלה הגבעה,בדרך לבית הסוהר,הספיק החייל לקלל את האל ריאורקס שיצר את האבן האפורה,את האבן האפורה שיצרה את הקנדרים הארורים,ואת המטורף שהחליט לבנות בית כלא בראש גבעה.
סוף כל סוף הם הגיעו לבית הסוהר.אוסטור הכניס את הקנדר פנימה,זורק אותו אל שאר אחיו וצועק:
"תתרחקו ממני,שרצים קטנים!שלא תעזו לגעת בחגורה שלי!...".הוא חטף את המפתחות שלו מקנדר אחר,ויצא משם במהירות,מבלי לשים לב כי רשיונו ומשקפיו נעלמו אף הם בקרב הקנדרים.
הקנדר שנזרק זה עתה התרומם,ופנה לדבר עם אחד הקנדרים.
"שלום!אני גדילן קוץ רגל.אתה יכול לקרוא לי גדיל."
"שלום,",ענה הקנדר השני,"אני מרפטל מתחת-לגבעה.מה יש לך בכיסים?"
גדילן קוץ רגל מיהר לפרוק את כיסיו.
"בקבוק דיו ריק,אוזן של אוגר...אוזן של אוגר?כן,זוהי אוזן של אוגר.מעניין.פיסת פרווה,זה בטח מהממותה הצמרירית הזו...עלה לעוס,הכוס של בריח רגל שעירה...הכוס של בריח רגל שעירה?מה היא עושה כאן?הוא בטח הפיל אותה.יש לו באמת מזל גדול שמצאתי אותה בשבילו.בואו נראה...רישיון של חייל,מעניין של מי זה.והנה התליון של דוד קפיץ מכמונת בכבודו ובעצמו..."
"דוד קפיץ מכמונת?",שאל מרפטל בהתלהבות,"גם לי היה אחד כזה!".לאחר מספר חישובים הם הגיעו למסקנה שהם בני דודים מדרגה שביעית.לאחר שחיבקו זה את זה בהתרגשות,נשען גדילן על הקיר,והעיר:
"הכלא הזה די עלוב.לא שאני רוצה לפגוע בכפר פרוספירטי,אבל כבר הייתי בבתי כלא טובים יותר.עם דרגשים כאלה,ועם מים.אני צמא נורא.".
"הו,יש לי פה משהו,",אמר מרפטל.הוא חיטט בכיסיו המרובים ושלף בקבוקון,"נדמה לי שזה שיכר גמדים.מישהו הפיל את זה.".גדיל הושיט יד ושתה את תוכן הבקבוק בשקיקיה.לאחר מכן שפשף את ידיו והוציא שני כלים מכיסי כתפיותיו."בואו נראה את המנעול הזה.".
לאחר כמה דקות שהוא התעסק עם המנעול,קרא מרפטל:"זה בלתי אפשרי,כולנו פה ניסינו כבר...",קולו גווע כשהמנעול נקש ונפתח.גדילן טפח באהדה על התליון שלו."אין כמו התליון של דוד קפיץ מכמונת.הוא פותח כל מנעול.".
הקנדרים יצאו מן הכלא בשעטה אל היריד.
"ההופאק שלי בן שנתיים.הכנתי אותו בדאליגות',",אמר מרפטל בגאווה.גדילן לא הסתיר את התפעלותו."דאליגות'?אני עוד לא הספקתי להגיע לשם,אבל חשבתי לקפוץ לשם לסביבה מתישהו.אבל ההופאק שלי,",אמר והרים אותו בגאוות יחידה,"הוא בן כמעט 25 שנים!אבא שלי נתן לי אותו.מתנה מאיזה גמד,איזיגאל.או שזה היה איזינרל?".
השניים לחצו ידיים ונפרדו.כשהלך שם לב מרפטל לתליון שהיה אחוז בכף ידו.הוא צריך להחזיר את זה לגדיל.זה נפל לו.איזה חוסר אחריות.
* * * *
 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
תוכן דירוג תאריך שם
 
אהבתי מאוד את הסיפור.
הרחב בתגובה
‏11/‏10/‏2010 lior311
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 2 תגובות
 
‏10/‏10/‏2010 01:42  מאת: אָלוֹרָן אֵלִיאָן
זה בטח לא מסתיים פה נכון?
אני רוצה לקרוא את ההמשך...
‏11/‏10/‏2010 14:40  מאת: lior311
?למה לסיים פה
זה חייב להיות ככה?!
תכתוב המשך!
אני רוצה להמשיך לקרוא את הסיפור הוא מעניין.
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות