גולשים כרגע באתר
‏יום רביעי ‏18 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
ממלכות עתיקות - הפורטל > סיפורים

דמדומי ליוס חלק ב'


13.4.2008
דמדומי ליוס חלק ב'
דירוג מאמר
צפיות: 7474

ברגע שראייתי חזרה אליי לפתע היא זינקה לעברי, אוחזת בידי ומרימה אותה אל ליבה, בעודה מקרבת את פיה אל שלי. הרגשתי בידה החמה והרועדת מחזיקה בי בהתרגשות, בעוד היא אומרת הכל בלי מילים.

באיטיות היא עזבה את ידי, ועטפה אותי בידייה שלה. בעוד שפתינו מתנתקות כאשר פניה התרחקו, חיוך שובבני הופיע על פניה. היא הביטה בי זמן ממושך "נחש מה" היא אמרה והחלה להתרחק ממני, לכיוון אחת הכורסאות.

"התקבלתי" היא השיבה לפני שפתחתי את פי. "באמת, את חייבת לתת לי זמן אם את רוצה שאני אנחש" אמרתי בחיוך.

זה לא הפתיע אותי. היא הייתה חכמה ויפה, נועזת אך יודעת את מקומה. לא היה לי ספק בתוצאה. למרות שבחירתה לא ריגשה אותי בהתחלה, למדתי לקבל זאת ותמכתי בה, רק משום שזה הפך אותה למאושרת.

"מזל טוב" אמרתי והפנתי אליה את גבי, מתחיל ללכת אל הארונית. שמעתי אותה צונחת בסיפוק אל הכורסה וכאשר סובבתי מעט את ראשי ראיתי אותה מחייכת לעברי, מחזיקה את ידיה מעל ליבה. פתחתי באיטיות את הארונית, מאפשר לרגע להמשך כמה שיותר, מכיוון שידעתי את ההשפעה של המצב עליה. הוצאתי את אחד הבקבוקים ובחנתי את הכיתוב.

הסתובבתי אליה והרמתי מעט את יין האלפים היקר שלי, מביט בחיוך השמח על פניה. הלכתי באיטיות לעברה, בוחן אותה בעודה מוציאה מתוך השידה שלצידה זוג כוסות זכוכית. כאשר הגעתי אליה, היא הושיטה את הכוסות. לתוך אחת הכוסות מזגתי עד שהתמלאה, בעוד לשניה מזגתי מעט, לגימה או שתיים והנחתי את הבקבוק על השולחן.

היא השאירה לעצמה את הכוס המלאה, מושיטה לי את השניה. מעולם לא אהבתי לשתות, אך היא ניצלה כל הזדמנות לעשות כך. בהתחלה נהגתי להחמיץ פנים ולהטיף לה, אך לאחר זמן מה קיבלתי זאת. כל עוד לא פגעה בעצמה, זה היה בסדר מצידי. ידעתי שהיא נבונה מספיק בשביל לדעת את גבולותיה שלה.

התיישבתי בכורסה השניה ונטלתי את הכוס מידה, לגמתי מעט ונתתי למשקה החם לזרום במורד גרוני, שורף הכל בדרך. היא החלה לצחקק בעוד פניי קיבלו גוון אדום בוהק.

"גם לי יש חדשות" כיחכחתי בגרוני "מצאתי סוף סוף את אשר חיפשתי" הודעתי בשמחה.

"הו אלה חדשות נפלאות" היא אמרה וקרצה אליי "מה בנוגע לאלן?" היא שאלה בנימה עניינית.

"כבר מאוחר" אמרתי והיבטתי דרך החלון "אני אגש אליו מחר בצהריים" מזווית עיניי הבחנתי בה נאנחת לרווחה, אך התעלמתי מעניין זה ולא העמקתי לחשוב עליו.

"אם כך" היא אמרה לאחר כמספר שניות ארוכות "בהצלחה לשנינו" היא חייכה, הרימה את כוסה לגובה עינייה ולגמה מן היין. עשיתי כמוה. מבעד לכוס היין היבטתי בעינייה שנראו אדומות דרך היין. משהו בהן היה מוזר, אך גם מזה התעלמתי.

ראשי ניהיה קל בפתאומיות, הרגשתי אותו מתנתק משאר הגוף, נושא אותי רחוק ממנו בסחרחורת של צבעים. הצמדתי את ידי אל מצחי. מבעד לצבעים הבחנתי בחיוך, "אתה לא נראה טוב" שמעתי את קולה הדואג "אולי כדאי שתלך למיטה?"

"כנראה שאת צודקת" שמעתי את עצמי ממלמל בחולשה, למרות שלא הרגשתי את הקול בוקע מגרוני. רגע לאחר מכן הרגשתי גוף שברירי תומך בי ועוזר לי להגיע אל חדרינו.

בבוקר התעוררתי מטושטש ועם כאב ראש. ההרגשה עברה לאחר מספר רגעים ובצהרי היום יצאתי אל בייתו של אלן.

אלן היה אחד מידידיי הטובים שהכרתי מאז לימודיי המוקדמים. בטחתי בו כמעט בכל עניין והיו לנו שיחות רבות. הוא בחר לעסוק במחקר וגילה דברים רבים כבר בשנים המעטות שעסק במקצוע, על כך הוא התפרסם גם בארצות רחוכות. הרגשתי שהייתי זקוק לו בעניין מסוים ועכשיו שהייתי קרוב יותר ומתמיד ליציאה למסע שעלול ליהיות מסוכן, הבנתי שכנראה ולא תיהיה לי ברירה ואהיה חייב להתייעץ איתו.

כאשר הגעתי לביתו ופניתי לדפוק על דלתו, הבחנתי בהיותה פתוחה. התלבטתי לרגע, האם כדאי לדפוק ולהסתכן בלהפריע לדבר מה חשוב, או להכנס מבלי להודיע על כך. לבסוף החלטתי לפתוח את הדלת ולהציץ פנימה, ואם יראה עסוק אפנה הבייתה ואחזור מאוחר יותר. ראיתי אותו עומד בחדר הכניסה עם גבו מופנה אליי. נראה שהוא המתין לדבר מה.

פתחתי את הדלת בכוונה שישמע אותי ונכנסתי פנימה, "צהריים טובים" אמרתי. הוא קפץ מעט בהפתעה והסתובב עליי, מביט בי בכעס.

נרתעתי לאחור, לא מבין את סיבת המבט, אך זה הוחלף במהירות בחיוך מזמין. "הו סליחה ידידי" אמר אלן. הפעם הבחנתי במשהו מוזר, אלן תמיד השתמש בשמי כאשר פנה אליי, אך כעת נראה כאילו הוא נמנע מכך. הרמתי גבה, אך הוא מיהר לתפוס ולילחוץ את ידי בהתלהבות "לא ציפיתי לבואך" הוא אמר במהירות, מעט בלחץ.

"קרה משהו?" שאלתי בדאגה ובילבול. "כלום כלום" הוא מיהר להשיב, אך זה לא נראה אמין.

עמדתי מולו בשילוב ידיים, מחכה שיספר. הוא אף פעם לא היה שקרן טוב.

"טוב בסדר" הוא נאנח לבסוף "כנראה זה לא משנה מתי אני אגיד את זה. גם אין טעם לחשוב איך לנסח זאת, הרי שנינו אינטילגנטים מספיק בכדי להבין את המצב ו-"

"מה העניין?" קטעתי אותו. אף פעם לא אהבתי כאשר האריכו בדברים כאשר ניתן היה לקצר.

הוא נאנח שוב "טוב, העניין הוא.." הוא התמעמע "שמעתי על תוכניותיך. כן" הוא מיהר להוסיף "היא אמרה לי, טוב שעשתה כך! איני יודע איך תיכננת לגרום לי לעזור לך, אבל אני מכיר אותך מספיק בשביל לדעת שאתה יודע להסוות את כוונותיך האמיתיות בקלות. בזכותה אני יודע מה אתה באמת רוצה. אני מסרב לעזור בדבר שכזה ואני מציע גם לך לוותר!" קולו נשמע מתריס ומתחנן בו זמנית.

"ידידי" אמרתי בקול קר ומרוחק "אתה יודע כמה זמן חיפשתי משהו שכזה. סוף סוף שמצאתי אותו ואתה דורש ממני לעזוב זאת?"

"כן!" הוא הכריז "תנטוש את הרעיון! תשכח בכלל מכל מה שידוע לך עליו! אתה יודע כמה זה מסוכן ולמה זה עלול לגרום" הוא נאנח "אני אעזור לך למצוא משהו אחר, משהו שונה!" הוא הביט סביבו, כמחפש עזרה.

"אתה מכיר אותי מספיק זמן בשביל לדעת שאיני יכול להסכים לכך" אמרתי בפשטות והסתובבתי לכיוון הדלת.

"ריימוס" שמעתי את קולו המתחנן בפעם האחרונה בעודי סוגר את הדלת מאחוריי.

כאשר יצאתי מהחצר הבחנתי במראה לא שיגרתי. היא נשענה על אחד הקירות, ראשה מושפל ושערה פזור. מולה עמד וולטר, גבר שרירי וחסון, אשר התנדנד מצד לצד, שיכור.

"בואי איתי" הוא אמר בקול צלול להפליא "כולם יודעים שאתם לא מאושרים ביחד, באמת" הוא טען "שומעים אותך בוכה בלילות ובפונדקים. אם את נשארת איתו בגלל-" "שתוק" היא מלמלה תחת נשימתה, אך הוא המשיך "- שהוא מאיים עלייך או משהו, אנחנו יכולים לסדר זאת." "שתוק" היא חזרה על עצמה. הבחנתי בנימת קולה במשהו שלא הבחנתי בו זמן רב כבר, אך הוא לא הכיר אותה מספיק, הוא לא ידע "אנחנו רק נדבר איתו, באמת, הוא לא יפגע. יותר מידי" הוא הוסיף בלעג.

למרות הדברים שאמר, יצר כלשהו בתוכי אמר לי, אסור לי לאפשר לזה לקרות. זינקתי במהירות ודחפתי אותו בחוזקה מעליה, מעיף אותו לריצפה. מזווית עיניי הבחנתי בה מתחמקת מלהביט בי, דמעות בעינייה.

וולטר הרים את גופו מעל הריצפה והביט בי דרך עיניים כועסות "איך אתה מ-" "תסתלק" קטעתי אותו, לא דיברתי בכעס ולא איימתי, זאת פשוט הייתה פקודה.

הוא נעמד על רגליו והתייצב, ממשיך להביט בי בעיניים חומות וכועסות. או שאלה לא היו עיניים חומות. רק עכשיו התחלתי להבחין בעינייו, גוון מוזר, שילוב של חום ואדום. או בעצם אדום כהה. בעצם, כמו דם הן נראו, עינייו הבוהקות. אדומות ויוקדות, שורפות אותי מבפנים, ננעצות בעיניי שלי כזוג סכינים המושלחים אל טרף אשר נתפס ברשת, לא יכול להשתחרר. הכאב היה בלתי נסבל, ועבר אל שריריי ועצמותיי. קורע אותי מבפנים, שובר את עצמותיי ומנפצם, כה עז היה הכאב, עד שהתעלפתי.

אך למרות הכל, למרות שלא הייתי בהכרה, ראיתי אותן. זוג עיניים אדומות כדם, נעוצות בי, קוראות את מחשבותיי ובוחנות את נשמתי. לרגע נראה שהעיניים מביעות דבר מה נוסף, דבר שפירשתי כלעג.

הן נעלמו.

הרגשתי את הענפים הדקים והעלים דוקרים את עורפי ואת עורי אשר לא היה מכוסה בבד לפני שיכולתי לזוז חזרה עליי. פתחתי את עיניי באיטיות, מרגיל אותן אל אור השמש שזרחה גבוה בשמיים.

התרוממתי באיטיות, מבחין בכך ששכבתי בשיח די רך אשר עצר את נפילתי. נעמדתי על רגליי והיבטתי קדימה.

ניצב חרבי היה נעוץ במשהו. בעוד הורדתי את מבטי הבחנתי ביותר ויותר דם על הלהב. הדם רק החל להקרש, 'כנראה אוכל לשטוף אותו עוד אם אמהר' חשבתי עלצמי. הורדתי את מבטי מעט יותר. האדם המוזר, אשר ראיתי למעלה, שכב על האדמה. ידיו השבורות נחו בזווית מוזרה. על פניו היה חיוך מוזר, מלא תקווה, אך באותה מידה, גם מלא אימה. בחזהו הייתה נעוצה החרב, וסביב אותה נקודה, החולצה הייתה ספוגה דם. על העשב תחתיו, שהיה פעם ירוק ורך, כעת היה אדום והחל להתייבש בעוד הדם המכסה אותו מקריש.

התקרבתי באיטיות אל הגופה, מתענג על המראה. שלפתי את החרב מחזהו ובעטתי בגוף, נקמה קטנה על מה שעשה, או ניסה לעשות, לי. 'זאת הפעם האחרונה שמישהו משטה בי' חשבתי לעצמי והתחלתי לצעוד. לא בחרתי בכיוון מסוים, לפחות לא במודע.

"זכרונות מעניינים" מלמלתי לעצמי "וזה נראה כל כך מציאותי" הוספתי בשקט. ניסיתי להזכר בדבר מה נוסף, להבין את פשר העיניים האדומות, אך זה נמנע ממני.

נכתב על ידי sliver

 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
תוכן דירוג תאריך שם
 
בראבו! ‏07/‏05/‏2008 DarkKnight
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
 
  תגובות  
  רגע, רגע
הפיה הטובה   - ‏27/‏04/‏2008 20:22 
1.
  קראת עד הסוף?
sliver   - ‏28/‏04/‏2008 17:30 
2.
  חחח.. פיספסתי
הפיה הטובה   - ‏29/‏04/‏2008 15:48 
3.
 




חיפוש מותאם אישית של
חדרי משחק
משחק הממלכה
פורומים
חץ הזמן - סולאר קטאליסט
הורדות למשחק התפקידים חץ הזמן
סולאר קטאליסט מוצרים
הרפתקאות חץ הזמן
כתבות חץ הזמן
קדימונים וטיזרים
חוקרי חץ הזמן
ממלכות עתיקות - הפורטל
דרושים באתר
כתבות
כתבות מתורגמות
סיפורים
מיתוסים
אישים בהסטוריה
הספרייה
ביקורות סרטים
מיניאטורות
גלרית גולשים יוצרים
משחקי לוח וקלפים
מוזיקה
לוח אירועים
ספריית סרטים
קורסים וחוגים
קישורים
משחקי תפקידים
עולמות וערים
מילון מונחים משחקי תפקידים
דמויות
כלי נשק וחפצי קסם
הרפתקאות
משחקי מחשב
הורדות ועזרים
משחקים ברשת
משחקים
אוצרות הממלכה
יריד הממלכה - משחקים
רקעים לשולחן עבודה
שומרי מסך
משחקים סלולאריים
חזיונות וידאו
רדיו - טרובדור
קהילות - משחקי תפקידים
עולמות
כללי
Senctus Bellum
דמויות
סיפורים
גזעים
באנרים
לוח יד שנייה
משכילון
הקליידוסקופ
חברים באתר
  ערוצי RSS
  חיפוש באתר  
 
 
 
 
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות