גולשים כרגע באתר
‏יום רביעי ‏18 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
ממלכות עתיקות - הפורטל > סיפורים

ממלכות הזויות- חלק א


21.7.2008
ממלכות הזויות- פארודיה פנימית של ממלכות עתיקות
דירוג מאמר
צפיות: 7556

ממלכות הזויות

"מתי הגעת לכאן אדוני?"

"לפני שנים רבות מאוד," השיב המורה לספרות "הגעתי לכאן בטעות. אתה מבין. בתחילת דרכי, לא הייתי מורה לספרות, וגם לא הייתי נזיר, הייתי..."

"לוחם ברברי דרגה חמש?" שאל החניך בציפייה.

הנזיר לשעבר התעלם ממנו "הייתי מפקד מחלקת האכיפה למוחו של ניב."

"באיזה ספר הרחבה זה מופיע?" עיקם החניך את אפו "אני לא שמעתי על מפקד מחלקה עקיפה..."

"מפקד מחלקת אכיפה." תיקן אותו המורה "ולא סתם אכיפה, הייתי מפקד מחלקת אכיפה למוחו של ניב. הייתה זאת משימה חשובה מאוד, לעולם לא היית יכול לדעת מה הוא יעשה אם יעזבו את מוחו בשקט..."

"יתפרע? הו זה שטויות! מדברים על זה במש"מ פרק ה' עמוד 245 פסקה..."

"לא... הוא ישתגע לחלוטין לעיתים כמו אז..."

"אבל... עמדת לספר לי על אלאר קודם, לא? הבטחת לי!"

">< בסדר, בסדר... שיהיה... אם כך, איפה הייתי?"

"אלאר"

"כן, אלאר. ובכן, לפני הרבה מאוד שנים..."

"בממלכה רחוקה רחוקה?"

"לא נוב,"נאנח מונק "למעשה, זה קרה בדיוק כאן."

"כאן? אתה מתכוון במצודה שלנו?"

"כן במצודה שלנו. ובכן הסיפור מתחיל עוד לפני שאלאר הגיע למצודה שלנו... סיפורנו מתחיל בערב אחד כשאלאר חזר ממסעו האחרון, היה זה מסע ארוך ומפרך שכלל בתוכו מכשפים רבי עצמה, שדים מהשאול וגלידה בטעם תות וניל. אלאר נאבק בכל המכשולים הללו והצליח לבסוף להשיג את אבן החן האבודה, וגם את הנסיכה, אך הוא אמר לה לשוב לדרכה ולחפש אותו כשיהיה בן שמונה עשרה.

"למה הוא עשה את זה?"

מונק נאנח "ובכן, אלאר המדובר היה פלאדין מעט...שונה. אפילו טיפה קיצוני."

"מזה חששתי" אמר הנוב בניסיון עלוב במיוחד לחקות קדרות מבשרת רעות.

"ובכן," המשיך מונק רגוז מהפרעותיו של החניך "אלאר הגיע לעיר גדולה בשם "אורבג'יק" שם הוא נכנס לפונדק בשם-"

"הפוני המקפץ" מלמל החניך בשעמום "נדוש"

"אולי תפסיק לעצור את הסיפור כבר?!"

"כן בסדר...סליחה..."

"נחזור לאלאר. אלאר הגיע לפונדק הפוני המקפץ שם הוא דיבר עם הפונדקאי,איש-

"גדל גוף?"

"><"

"בסדר, בסדר..."

"- איש גדל גוף ורחב מידות אשר שאל אותו מה הוא מעוניין להזמין. לאלאר היה בכיסו רק מטבע זהב אחת, והוא שמר אותה כדי לחסוך את כספו בשביל-"

"חרב חדה 3+?"

"."

"תמשיך"

"-תרומה לעניים. ולכן אלאר בסופו דבר לא הזמין שום דבר...

"אם כן, רק מקום לישון בבקשה... כמה זה יעלה לי?"

הפונדקאי נקב בסכום מסוים של מטבעות כסף ואלאר הושיט את מטבע הזהב שלו כדי שיפרוט. לאחר חלופת הכספים, עלה אלאר אל חדרו הקטן בקומה העליונה של הפונדק. הוא הגיע לכניסה לחדר. וניסה להיכנס. הוא גירד בראשו, ואז פתח את הדלת, ונכנס, נאנח לרווחה.

"טוב, אני מניח שזה לא החדר הכי טוב בעולם, אבל זה מה שיש... נסתפק בזה..." אלאר חלץ את מגפו (החניך כחכך בגרונו "לכל ההרפתקנים יש מגפיים?"), והניח אותו על הרצפה, לאחר מספר שניות, אחיו של המגף הצטרף אליו וריח מוזר מילא את החדר...

אלאר ישן, וחלם בלילה על דרקונים נוראים, אבן חן וגלידה בטעם מוקה. משהו לא היה בסדר בחלום הזה... אך אלאר לא הצליח לשים את האצבע מה בדיוק... ואז, הוא הבין.

הגלידה הייתה בטעם מוקה.

"לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

הוא קם כולו נוטף זיעה, לא מבין איך דבר כזה נורא יכול להתרחש! גלידה בטעם מוקה זה כמו עגבניות בלא סלט, כלומר, לא טעים! הוא הרגיש שהוא חייב לטכס עצה.

"מה זה בעצם לטכס עצה?" שאל החניך הנבוך את מונק.

"שאלה טובה. לטכס עצה זה בעצם כמו... אתה תבין לפי ההקשר"

"אה, בסדר, המשך"

לאחר שהפלאדין סיים לטכס עצה, הוא הגיע למסקנה אחת ויחידה. אין משמעות לחייו. שכן, מה הם חיים ללא הרג דרקונים, שדים ומפלצות? מה הם חיים ללא קרבות קשים וסיכון עצמי? מהם חיים ללא פצפוצי השוקולד הטעימים האלה ששמים על הגלידה? ללא כל אלה, החיים אינם חיים. 'ואם החיים אינם חיים', הרהר אלאר בתחכום, 'אז המוות אינו מוות. וזה כמובן יוצר סתירה במהות הפנימית של קיומו המטאפיזי של העולם! עלי למנוע את הסתירה!' וכך אלאר גמר אומר בליבו, לחיות. 'ולחיות פירושו להילחם בדרקונים ושדים להשתתף בקרבות קשים ולסכן את עצמו, וכמובן, לאכול פצפוצי שוקולד איכותיים. לאחר כל ההרהורים הנשגבים האלה, הוא הגיע למסקנה שעליו ללכת. הוא ירד לקומה התחתונה, אל הלובי של הפונדק, ואמר בקול החלטי לפונדקאי "הבא לי מיד גלידה, לא מוקה! ושיהיה עם פצפוצי שוקולד מעל! והרבה!"

הפונדקאי הביט בו במבט תמה ולא מבין. "אדוני, אני חושש שפצפוצי השוקולד יומצאו רק בעוד אלף ומאתיים שנים..."

"אבל, מה תהיה המשמעות לחיי, בהעדר פצפוצי שוקולד?..."

"אני לא יודע אבל-"

"כיצד אוכל שוב להרגיש את החיבור אל הקדושה, ללא העונג הפנימי – פיזולוגי?"

"אין לי מושג אולם-"

"זהו בדיוק העניין! אין לך מושג! וגם לי אין! אבדה כל תקווה! נגזר עלי לחיות חיים ריקים" ובאומרו את המילים הללו. נפל אלאר על השולחן, מבכה על מר גורלו ועל פצפוצי השוקולד שאבדו בנבכי הזמן...

"הו ידידי, לא אבדו כל התקוות שלך," נשמע קול צרוד מאחת מפינות הפונדק "האמן לי, יש לי משהו שמתאים בדיוק בשבילך" הדמות התקרבה אל אלאר בצעדים מדודים ומוזרים, ברדס מכסה את ראשה.

"מי זה?" שאל אלאר בחשד "הראה את פניך!"

"כרצונך" אמרה הדמות חרישית והורידה את הברדס.

אלאר נדהם כשלעיניו נגלה ראש של זאב שעיר וגדול עם אוזניים ארוכות ועיניים צהובות.

"מי אתה?" סינן אלאר מבין שפתיים חשוקות.

"אני הוא נחל"

"נחל?"

"נחל"

"אוקי"

"ביי"

"ליל"ט"

הזאב ניער את ראשו כמסלק מחשבה טורדנית "לא באתי הנה על מנת לצ'וטט איתך"

"לא?"

"לא. באתי הנה כדי להציע לך הצעה... משהו, שייתן לך משמעות לחיים שוב..."

"מה הדבר?" עיניו של אלאר הצטמצמו.

"המוסד-"

"תפיסת מרגלים?! הם הומצאו כבר?!" קרא אלאר בהתרגשות

"המוסד לצוציקים חפרנים."

"אוה, תסביר..."

"פשוט ביותר. מדובר כאן במוסד שייסד טיפוס בשם מיסנט... בחור מוזר... הוא בעצם אסף מלא אנשים הזויים וקיבצם יחד למקום אחד! אך אבוי, הגיעו למקום רבים מדי, וביניהם, גבר הרוב של הצוציקים החפרנים..."

"מה עלי לעשות?"

"עליך ללכת לשם, ולראות מה תוכל לעשות" אמר הזאב המדבר, בחידתיות.

"המורה, זה משעמם... אולי נעבור לחלק אחר בסיפור ונחזור אחרי זה לאלאר...?"

"למה זה משעמם אותך תלמידי?"

"הם כל הזמן מדברים! לא היה קרב אחד!"

"הממ... אם כך, אספר לך מה קרה באותו הזמן במקום אחר..."

"אביר – האופל" כן... זה נשמע טוב' חשב לעצמו אביר האופל 'כך אקרא לעצמי...'

"אתם שומעים!" הוא אמר בקול "מהיום, אני אביר האופל!"

רק יום אחד עבר מאז גמר את החונכות שלו במסדר האופל עתיק היומין בו הוא למד. המסדר היה עמוק בתוך טירה אפילה בתוך היער האפל והמקולל... מספרים, כי יש נהר באמצע היער שכל מי שנוגע במימיו נרדם ולא קם יותר... אוה סליחה... חוויה חוץ ספרותית...

נחזור לאביר האופל.

ביום בו גמר אביר האופל, או בקיצור נמרץ, DK, את לימודיו במסדר, תקפו אלפים בהירים את מקום המשכן של המסדר והרגו את המורה של DK. כשזה האחרון גסס, הוא אמר במילותיו האחרונות לאביר האופל את הדבר הבא:

"DK תלמידי. אני חייב לציין כי יש בך פוטנציאל רב... השקע בו – תהיה מרושע, לא תשקיע – יהיה גרוע, מניסיון... זה ממש כמו גרסת השלושים יום של פוטושופ..." *שיעול*

"בכל אופן, רציתי לדבר במילותיי האחרונות על דברים יותר חשובים ממך...

עליך להשתלט על המוסד לצוציקים חפרנים.... הוא מסוכן לכוחות הרשע... חייבים להשתלט עליו... לשם כך, עליך להמריד את החניכים נגד מיסנט, אני סומך עליך שתדע איך לעשות את זה...

אל תשכח לשים מבטחך בכוחות האופל... ושהכוח, יהיה איתך....

ועוד דבר אחד לפני שאני הולך, האוצר נמצא ב..." ובאומרו את המילים האלה, נפח המאסטר הדגול את נשמתו.

לאחר מכן, DK גמר אומר בליבו להיות אפל ומרושע... אפל יותר ממורהו... וכך, הוא יצא לדרכו, חמוש בחרב עתיקה ובתמונה של המורה שלו, בטוח שבעזרת שני אלו, יוכל להיות האדם האפל ביותר בעולם...

DK יצא לקיים את צוואתו של המורה שלו, וחיפש בכל מאודו את המוסד לצוציקים חפרנים, המזימה חייבת לצאת אל הפועל...

כעבור שבוע ימים מאז(מה שיוצא כשבוע ויום מאז מותו של המאסטר הדגול וסיום החניכות, וכאלפיים שנים לפני המצאת הצ'יפס), הוא מצא את אשר חיפש. המוסד לצוציקים חפרנים. הייתה זו טירה גדולה מאוד מאבן שחורה מטבע בלתי ידוע 'בוודאי זו אבן האופל' הרהר לעצמו DK, אם הייתם שואלים אותו מה זה בדיוק אבן האופל, הוא כנראה היה עונה לכם: 'ובכן, זו סוג של אבן מיוחדת... שהיא מאוד מאוד... אפלה', דבר שכמובן מסביר את העניין בבהירות גמורה.

אביר האופל נכנס אל תוך הטירה של המוסד בצעדים מדודים שקיווה שעושים רושם על מישהו. ובעוד התמונה של מורהו בידו, והחרב העתיקה שלו מוכנה על ירכו, הוא פתח את השער הגדול של הטירה.

בפנים(מסיבה לא ברורה), עמדו זוג שומרים, שנראו למרבה הפלא, בדיוק אותו הדבר.

"מי אתה, ומה אתה רוצה?"

DK כחכך בגרונו ברוב הוד ואופל "אני הוא אביר האופל הנודע, באתי לכאן ממרחקים עצומים על מנת להיפגש עם מנהיגכם הדגול ולדבר איתו." אביר האופל הביט לצדדים, בודק שאיש אינו רואה "השיחה הזאת חייבת להישאר בסודיות, זה בנוגע למוסד עצמו,"

"אם כך, אתה בוודאי אביר האופל, לא כן?"

DK נראה מבולבל "אממ...כן, זה מה שאמרתי, לא?"

"אהה כן?" שאל אחד השומרים "אם כך, היכנס..."

אביר האופל נכנס פנימה. בעצם, כשהוא חשב על כך, הוא היה כבר בפנים, 'מעניין למה השומרים נמצאים בפנים...' הוא הרהר לעצמו 'כנראה משהו אפל במיוחד' הוא הסיק בחכמה.

הוא המשיך אל תוך האולם הגדול ו-

"רגע אחד!"

"מה הפעם?" שאל מונק בעייפות

"איך הוא ידע שיש אולם גדול? המנחה לא אמר את זה! וכתוב בפירוש בעמוד 428 בספר השחקן ובעמוד 924532459 בספר לשה"מ, שהשחקן מגלם רק את דמותו שלו, אסור לו להוסיף פריטים שאותם המנחה לא אמר!"

אנחה "זה חופשיטה"

"חפציבה?"

"חופשיטה," תיקן אותו המורה בעייפות מיואשת "חופש – שיטה, זה אומר שאתה לא יכול להביא ציטוטים מרגיזים מהסל"ש ומהמש"מ, זה אומר שהשיטה הרבה יותר חופשית,למעשה, היא חופשית לחלוטין, זה א'.

ב, אתה בהחלט יכול לעשות דברים שמובנים מאליהם. ברור לכל בר מוח" הנזיר לשעבר הדגיש את שתי ההברות האחרונות "שבכל טירה אפילה יש אולם גדול וארבע צריחים."

"אוה, בסדר... סליחה..."

"אנחנו יכולים להמשיך?"

הנוב הנהן, וראש מחלקת האכיפה המשיך.

אביר האופל נכנס אל תוך האולם הגדול ארבעה גרמי מדרגות ניצבו בארבע פינות האולם, ככל הנראה, לארבע הצריחים של הטירה. בקצה של האולם הייתה דלת שחורה בוהקת, שהובילה למגורי התלמידים...

"היי! זה ממש כמו הטירה שלנו!"

המורה הנהן בראשו בתסכול "כן. זה ממש דומה לטירה שלנו. ואתה לא תאמין!"

"מה?"

"זה אפילו נמצא בדיוק באותו מקום!"

"לא יתכן! אז איך אני בחיים לא ראיתי את הטירה הזאת?!" הקשה החניך.

"מוזר ביותר" היה כל מה שהשיב לו מונק, נוטף סרקזם, והמשיך את סיפורו.
 
 
קרדיטים:
 
לכל מי שהסכים להופיע בסיפור הזה.
לנמרוד, סלבה ואמתי על הרעיונות הטובים.
לנועם, על שיצר את הפורטל ובכך בעצם גרם לסיפור הזה להיווצר...
לכל מי שיעשה את עצמו צוחק כשהוא קורא את זה...
 
 
נכתב על ידי alar
 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
תוכן דירוג תאריך שם
 
גדול! למרות שבאמת קיוויתי להיות מרושע... ‏21/‏07/‏2008 misent
 
גאוני!!! ‏21/‏07/‏2008 DarKnight
 
לא'דע, האמת שלא ממש אהבתי... ‏21/‏07/‏2008 Glacial dragon
 
מצחיק ביותר,...,ממש נחמד. ‏22/‏07/‏2008 Morgoth bauglir
 
גאה ליהיות בסיפור הזה! מחכה להמשך! ‏24/‏07/‏2008 קורלון לארתיאן
 
אהבתי מאוד ואני ישמח להופיע בהמשך ‏25/‏07/‏2008 wolfor
 
הכתיבה שותפת וזורמת שזה אחלה! ‏25/‏07/‏2008 Dream
 
O_O יפה ‏25/‏07/‏2008 סאורון
 
רעיון נחמד מאוד :)
‏27/‏07/‏2008 הפיה הטובה
 
אוח, מתי אני נכנסת לסיפור הזה?? P= ‏02/‏08/‏2008 Dea Amabilis
 
ארוך מדי!!! ‏25/‏08/‏2008 הנקוק
 
חזק ביותר ואחד המצחיקים ‏26/‏09/‏2008 schr
 
אדיר ‏30/‏08/‏2009 פנחס
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 9 תגובות
 
  תגובות  
  ובגלל בקשות להסברים...
Glacial dragon   - ‏22/‏07/‏2008 09:17 
1.
  טוב...
קורלון לארתיאן   - ‏24/‏07/‏2008 12:25 
2.
  הערות:
Dream   - ‏25/‏07/‏2008 13:29 
3.
  כמה דברים נמרוד...
alar   - ‏25/‏07/‏2008 14:09 
4.
  טוב מאוד מצוין
סאורון   - ‏25/‏07/‏2008 15:26 
5.
  א.
Dream   - ‏25/‏07/‏2008 16:32 
6.
  אוח!
Dea Amabilis   - ‏02/‏08/‏2008 19:46 
7.
  סליחה?!
alar   - ‏02/‏08/‏2008 22:03 
8.
  יפה
schr   - ‏26/‏09/‏2008 08:38 
9.
 




חיפוש מותאם אישית של
חדרי משחק
משחק הממלכה
פורומים
חץ הזמן - סולאר קטאליסט
הורדות למשחק התפקידים חץ הזמן
סולאר קטאליסט מוצרים
הרפתקאות חץ הזמן
כתבות חץ הזמן
קדימונים וטיזרים
חוקרי חץ הזמן
ממלכות עתיקות - הפורטל
דרושים באתר
כתבות
כתבות מתורגמות
סיפורים
מיתוסים
אישים בהסטוריה
הספרייה
ביקורות סרטים
מיניאטורות
גלרית גולשים יוצרים
משחקי לוח וקלפים
מוזיקה
לוח אירועים
ספריית סרטים
קורסים וחוגים
קישורים
משחקי תפקידים
עולמות וערים
מילון מונחים משחקי תפקידים
דמויות
כלי נשק וחפצי קסם
הרפתקאות
משחקי מחשב
הורדות ועזרים
משחקים ברשת
משחקים
אוצרות הממלכה
יריד הממלכה - משחקים
רקעים לשולחן עבודה
שומרי מסך
משחקים סלולאריים
חזיונות וידאו
רדיו - טרובדור
קהילות - משחקי תפקידים
עולמות
כללי
Senctus Bellum
דמויות
סיפורים
גזעים
באנרים
לוח יד שנייה
משכילון
הקליידוסקופ
חברים באתר
  ערוצי RSS
  חיפוש באתר  
 
 
 
 
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות