גולשים כרגע באתר
‏יום רביעי ‏18 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
ממלכות עתיקות - הפורטל > סיפורים

רקיע כהה לנצח -ב-


27.12.2006
סיפור ערפדים בהמשכים- חלק ב'
דירוג מאמר
צפיות: 7440

רקיע כהה לנצח II:

"אוי, אתה נראה כל כך מתוק כשאתה כועס. כמעט מתחשק לי ללטף לך את הראש." היא אמרה בקול עוקצני, וחייכה חיוך סדיסטי. זוג ניבים חדות בלט מתוך הטור הלבן המושלם.

"חתיכת כלבה מרושעת!"

היא השליכה את ראשה לאחור, ופרצה בצחוק, מתענגת על תסכולו של רוג'ר.

"מספיק! חיכיתי לך די והותר. צא מין הבור, והצטרף אליי."

"יש לי רעיון יותר טוב. למה שלא תקחי את הנפש החולה שלך, ו..." הוא החווה לעברה תנועה זועמת באצבעו, מה שרק הגדיל את חיוכה לצערו.

שפתי הארגמן המלאות שלה, נמתחו על גבי פניה החיוורות וחשפו עוד יותר את ניביה הלא טבעיים. רוג'ר כמעט וציפה לראות לשון נחשית מפוצלת משתרבבת לה מתוך החלל השחור שבפיה.

"אני לא שאלתי לדעתך. צא מין הבור."

רוג'ר היה מופתע ביותר, מכיוון שלמרות שמה שהוא התכוון לעשות היה להשליך עליה משהו, הוא לא יכל לחוש דבר מלבד הצורך לצאת מבור-הקבר שלו, ולהצטרף אל האישה-מפלצת הזו.

"עכשיו!"

רוג'ר זחל על ארבעותיו עד שהגיע לרגליה. הוא הביט מעלה, ונתקל במבטה הכובש. רצונו נמס בפני עיניה הזהובות החתוליות.

"עמוד."

רוג'ר ציית.

כשנעמד מולה, סקר במבטו את גופה הצנום והחיוור, שהיה עטוף בשימלה שחורה דקיקה בעלת קצוות מחודדים. הוא חש כיצד יופיה כובש את לבבו במהירות שבה איזמל מנתחים חודר ריקמה חסרת הגנה.

"אתה אוהב את מה שאתה רואה?"

"גם אתמול בלילה אהבתי, אפילו שלא הייתי מפוכח."

היא הנידה בראשה לשלילה, וצקצקה בלשונה:

"לא היה זה אתמול, ילדי הקט."

"שלשום?"

"נסה שוב – עברו שלושה ימים מאז. שלושה לילות, ליתר דיוק."

האומנם? רוג'ר היה מבולבל ממילא, והניסיון לאמץ את מוחו שוב היקשה עליו.

היא צחקה לנוכח תסכולו, ואז כבשה אותו שוב במבטה.

"עקוב אחריי. אינני מעוניינת להשתהות עוד יותר במקום המטונף הזה."

שוב, רוג'ר ציית.

היא נעה בקלילות בינות לשבילים ולקברים, כמעט מרחפת מעל לקרקע בדילוגיה רבי-החן. רוג'ר התאמץ לעקוב אחריה כמיטב יכולתו. כעת, כשהיה מחוץ לקבר, מוחו החל לפעול שוב, והוא ניסה לנתח את מצבו בקדחתנות. האם הוא חי? הוא חש... שונה. פעימות ליבו היו מואצות והוא חש נמרץ ובכושר טוב, וזאת למרות העובדה המטרידה כי היה ... מה? מת במשך שלושה ימים?

הוא הרגיש בכושר טוב אף יותר מכפי שהיה לפני כן. אולי פשוט האלכוהול שמצא לו בית בדמו במשך חודשים כה רבים התנקה? זה עדיין לא מסביר מדוע הוא הולך אחרי האישה המשונה תחת שיברח ממנה וידווח לרשויות.

רוג'ר לא רצה להגיד את המילה בראשו, מכיוון שלא האמין בשטויות שראה על מסכי הטלוויזיה והקולנוע, אך הדברים שעבר בימים האחרונים, והאישה בעלת העיניים הזהובות, אשר זכתה בהערצתו ומסירותו בקלות שכזו, גרמו לו לתהות אם אכן יש אמת מאחורי האגדות הפופולריות, ואם אכן הוא כעת אחד מאותם יצורי בלהות...

הייתכן? מעניין אם זה אומר שכרגע אבד הסיכוי שלו לשיזוף בקיץ הקרוב.

היא חיכתה לו ליד מכונית ספורט שחורה וממורקת. יפהפייה אמיתית, כמעט כמו האישה חסרת צבע-החיים שנשענה עליה. הן היו, שתיהן, עוצרות נשימה.

"כנס."

הפעם הייתה זאת פקודה פשוטה, מהסוג שבני-אדם מחלקים האחד לשני. רוג'ר צעד לעבר המכונית בצעדים מהירים. פעם, גם הוא יכל להרשות לעצמו יפהפייה מהירה כזאת, וגם בחורה תואמת. עד להיכן הוא הירשה לעצמו להתדרדר? האם אלו הם חייו? למי אכפת בעצם.

הוא שלח מבט עגום אל גבירתו החדשה, ושאל בייאוש: "למה אני?"

היא נראתה כעומדת לפרוץ שוב בצחוק, כשלפתע מבטה הוסט במהירות לצידה, וגופה נדרך.

"אני מזהה את הריח הזה!"

קול גברי בוטח ענה לה מהחשיכה:

"גם אני כבר מכיר את צחנתך טוב מכפי שאי פעם רציתי, בת-שטן!"

רוג'ר הביט בהשתאות בגבר שיצא מבין הצללים. הוא נראה כדמות הישר מתוך מסיפור אגדה, או אולי ספר קומיקס.

על גופו הוא עטה מעיל שחור ארוך, ותחתיו מקטורן ארגמן. צווארו היה עטוף בצעיף ארגמן, ולראשו חבש מגבעת שחורה גבוהה, שסמל זהוב משונה היה מוטבע במרכזה – מעין טבעת, שארבעה זרועות מתפתלות יוצאות ממרכזה. בידו האחת אחז אקדח גדול ומשונה למראה, והאחרת נחה על לא פחות מאשר ניצב של חרב ארוכה, שהייתה קשורה למותניו.

רוג'ר הפנה את ראשו לעבר היפהפייה החיוורת שלידו:

"מי זה התמהוני הזה?"

ה'תמהוני' שלח מבט קפוא וחודר לעבר רוג'ר. בניגוד להתנהגותו הקודמת, החזיר לו רוג'ר מבט איתן משלו, ולא נסוג מפניו.

"היא טימאה אותך, בחור. אם אינך רוצה שיהיה מאוחר מדי-"

"אל תמלא את מחשבותיו בדברי התועבה שלך, איש זקן מגוחך שכמותך. הוא שלי!" צעקה האישה.

"חזרי אל הכוך שממנו זחלת, מכשפה!" צעק האדם, ושלף חפץ זוהר מתוך כיס חבוי במעילו הארוך.

החפץ הקרין קרן אור זהובה, שפגעה בחזה של האישה. היא צווחה בבהלה, ותפסה מחסה מאחריי המכונית.

האיש צעד לעברם, וכל צעד שלו נשמע בברור על רקע דממת הליל.

רוג'ר הצטופף לידה מאחריי המכונית:

"מי זה לכל הרוחות?"

"יותר טוב שלא תדע."

חפץ קטן נחת לידם, משמיע קול מתכתי, ומתוך אינסטינקט פתאומי רוג'ר אחז בגבירתו החדשה, וניסה לזנק איתה לעבר מקום מבטחים. בזמן שעשה זאת הצית הבזק אור בהיר את החשיכה, ורוג'ר חש בחום צורב נוראי חורך אותו.

הוא נפל על הקרקע, ואחר זעק בכאב.

"טיפש! אתה מתערב בעניינים שמעבר להבנתך! נוס מהמקום הזה לפני שלא תוכל לעשות זאת." הוא שמע את קולו של האיש המשונה.

החיוורת, שהודות למהירות תגובתו של רוג'ר ניצלה מפגיעה, העריכה במהירות את המצב, ניתרה על רגליה כחתול, ובתנועת יד מהירה פתחה את דלת הנהג של המכונית.

"כנס!"

רוג'ר הביט בה במבט מזוגג, משותק מפאת הכאב הצורב שמילא את גופו.

"כנס!"

מסך הערפל שכיסה את מחשבותיו התפוגג מספיק כדי שרוג'ר יצליח לקום באיטיות מה.

"אתה תצטרך יותר מזה כדי לעצור אותי, פסיכופט שכמותך. אני, לעומת זאת, רק צריכה לחורר אותך קצת." היא קראה, ושלפה תת-מקלע כמו משום מקום.

בזמן ששניהם פתחו באש זה על זו, רוג'ר תפס את מקומו במושב הנהג, ובהה בלוח המכוונים שמולו.

"שמע לי, בחור. נשמתך עדיין עשויה להינצל, אם תתרחק מהמפלצת ש-"

"חסוך את נשימתך, איש זקן! הוא כבר בחר את בחירתו. האחד הזה הוא שלי!" היא קראה בחיוך מסופק לעבר אויבה.

רגע לאחר מכן התנפצה השימשה האחורית בצד של רוג'ר, ונשמעה קריאת כאב נשית.

רוג'ר הביט בחרדה לעבר גבירתו, שחץ מתכתי ננעץ בחזה. פניה עטו הבעת זעם, ועיניה רשפו גיצים. היא זינקה על גג המכונית, התגלגלה עליו, וגלשה דרך החלון הפתוח אל מושב הנוסע.

"סע!" היא אמרה, וסובבה את המפתח בחור ההצתה.

"מיד!" ענה רוג'ר, ולחץ את דוושת הגז ברגלו.

המכונית הגיבה מידית, וניעורה לחיים. רוג'ר חש שהוא נזרק לאחור מעוצמת התאוצה. הוא סובב את המכונית במאה ושמונים מעלות, ונסע הרחק מהאיש המשונה, שירה לעברם עוד מספר פעמים. הזגוגית האחורית נסדקה, ואחר התרסקה גם היא, לפני שהתחמושת באקדחו המוזר אזלה.

"הוא לא מנסה לתפוס אותנו?" שאל רוג'ר בדאגה בשעה שהאיץ. הדבר הראשון שעלה במחשבתו היה להתרחק כמה שרק ניתן מהמטורף, ולא חשוב לאן וכיצד.

"הוא יודע מתי הוא הובס. הוא כבר רגיל לכך." היא ענתה.

"... מה שמך?" שאל רוג'ר.

היא סטרה לו.

"אין לך זכות לשאול לשמי!" היא עמדה לסטור לו שנית, אך תחת זאת נאנקה, ונשענה לאחור במושבה.

"את בסדר?"

"אני... זה רק חץ... הוא החטיא את הלב שלי."

רוג'ר הביט בה במשך כמה שניות. היא הביטה בו במבט לא ממוקד, ונאנקה בשנית.

"... הלו?"

"הנבל...", היא ענתה לו בקול איטי, כאילו מתוך חלום, "הוא הרעיל אותו... קח אותי... לשדרות אנדרהיל... האחוזה..." היא קרסה על כתפו.

"מצויין! שדרות אנדרהיל... לו רק ידעתי היכן אנחנו עכשיו!"

רוג'ר היכה בבלמים, והמכונית השחורה עצרה בקול חריקה.

הוא ניער את האלמונית שלידו כמה פעמים בניסיון להעירה, אך היא נותרה בעילפונה.

"נהדר!" הוא אמר לעצמו, ואחר החל לחטט במכונית, מקווה למצוא איזשהו רמז למטרתו.

כלום. הוא לא ידע היכן נמצאות שדרות אנדרהיל, אבל הבחורה דיברה על איזו אחוזה. הוא ידע באיזה אזור של לוס-אנג'לס הוא יכול למצוא אחוזות.

הוא החליט שנסיעה עדיפה בכל מקרה על עמידה במקום, ושוטט ברחובות הריקים. הוא היה באזור הרע של העיר, ומסביבו יכל לראות בתים חד-קומתיים פשוטים למראה, בעלי חצרות מוזנחות. מלבד ערפדים ואנשי-דת מטורפים, יהיה עליו להיזהר גם מהכנופיות המקומיות, שעשויות לחשוק במכונית הספורט היקרה שבה נהג, או אולי סתם ישמחו לרצוח שני לבנים. האלמונית שלו בהחלט התאימה להגדרה של 'לבן'. אכן, יהיה זה לילה ארוך.

הוא הבחין בזוג שצעד בעצבנות מה על המדרכה, הודה חרישית למזלו, ומיהר לעצור לידם. הם נראו מופתעים כשפנה אליהם לראשונה, וסקרו את המכונית במבטם במשך מספר שניות.

"שאלתי אם תוכלו לומר לי כיצד אני מגיע למרכז העיר מכאן."

הבחור, ברנש שחור-עור מגולח-ראש בבגדי ספורט, הביט לעברו, ועיניו התרחבו. הבחורה – בעלת גוון מוקה וגוף מחוטב, שנראה טוב עוד יותר בבגדים ההדוקים והחושפניים שלבשה, הביטה אל הגבר שלה בחשש, ונצמדה אליו חזק יותר. משהו הפחיד את שניהם.

רוג'ר קלט במאוחר מעט שמכונית הספורט בעלת השמשות המנופצות, גופה המעולף של הבחורה שלידו, עם החץ התקוע בחזה, כמו גם העובדה שהוא עצמו היה מלוכלך למדי באותו הרגע, לא בהכרח עשו רושם טוב. הוא קילל במחשבתו, והשתדל להיראות יותר מבוהל מכפי שכבר היה באמת.

"תשמעו, אני חייב להביא אותה לבית חולים! הותקפנו בידי... מטורפים! נבהלתי, וטעיתי בדרך. האם תוכלו, בבקשה, להדריך אותי כיצד להגיע למרכז העיר?"

נראה שהמשחק שכנע אותם.

'עוד לא איבדת את זה, רוג'ר ידידי' הוא חשב לעצמו, בשעה שהבחור השתדל להסביר לו כיצד להגיע לרחוב הראשי, ומשם אל מרכז העיר.

בזמן שהקשיב לו, רוג'ר הפך מודע לדבר מה. הוא שלח מבט חטוף לעבר הבחורה.

שפתה התחתונה הייתה יבשה, ונבקעה מעט. ריח הדם מילא את נחיריו. היא ליקקה את שפתה, והוא חש את ליבו הולם בחזהו בעוצמה. לא... רגע... לא היה זה ליבו שלו.

"הבנת את זה?" הבחור קטע את מחשבותיו.

"הבנתי חלק. תוכל... לחזור על החלק האחרון?"

"כן. אתה פונה ב..."

כיצד זה ייתכן? הוא השתדל למקד את מבטו על הבחור, אך באותו הזמן הוא היה מודע לגמרי לבחורה שלידו. הוא יכל לחוש את פעימות ליבה, ומוחו התמלא בתמונות של הדם הזורם בעורקיה.

הוא רצה אותה. הוא רצה אותה עכשיו. הבחור בוודאי תהה לפשר הבעות פניו המשונות של רוג'ר, שהנהן קלושות כאשר זה סיים לחלק לו הוראות כיוון, ונסע מהמקום בחוסר-ריכוז.

'כמו בסרטים' חשב רוג'ר לעצמו. האומנם? האומנם הוא הופך לחיה צמאת דם? הוא אהב את טעמו של בשר, אבל לא דם ישירות מהעורק... האם עדיין יוכל ליהנות מסטייק טוב במסעדה? מה שווים חיי-נצח ללא אוכל טעים? ואולי חיי-הנצח היו מיתוס. בכלל, היו כל-כך הרבה מיתוסים על ערפדים! אנשים המציאו רעיונות משלהם לגבי הגזע הזה כל הזמן. הוא יצטרך לברר איתה יותר מאוחר. כלומר, אם היא לא תמות לו בינתיים.

איכשהו הוא לא חשב שבבית-חולים רגיל ידעו מה לעשות איתה, ולכן התמקד במטרה שלפניו. הוא עלה על הכביש המהיר, ומשם עבר את מרכז העיר, ונסע לצפון-מזרח, לאזור הגבעות.

'אחוזה' – זה מה שהוא היה צריך למצוא. לצערו, היו די והותר אחוזות במקום. כל אחת מהן מפוארת, מרשימה ומיוחדת בעיצובה. כיצד היה עליו לדעת לאיזו מהאחוזות עליו להגיע? הבחורה עדיין נותרה ללא ניע על מושב הנוסע, למרות שנשימתה האיטית הרגיעה את חששותיו לגבי האפשרות שהיא מתה. רוג'ר המשיך לשוטט באיטיות עם המכונית, למרות שלא היה לו מושג מה לעשות כעת.

באותו רגע, ממש מולו, הופיעה מכונית משטרה. היא שייטה בנינוחות במורד הרחוב, ובקצב הנוכחי היא עמדה להיתקל בו בעוד חצי דקה בערך. לא היה לרוג'ר ספק שהחלונות המנופצים, והאלמונית הפצועה, לא יעשו עליהם רושם טוב.

משהו צד את מבטו. שם, בזוית עינו הימנית, הוא הבחין באור אדמדם נדלק וכבה. כשהסיט את מבטו הבחין שקרן האור מגיעה מאחד המבנים המפוארים.

ובכן, זה היה האור המשונה, או המשטרה. רוג'ר היפנה את המכונית לעבר שער האחוזה, ועצר לידו.

המקום היה עצום. המבנה התנשא אומנם רק לגובה של שתי קומות, אך היה ארוך מאוד והכיל לפחות עשרה חדרים. גג רעפים קלאסי עיטר אותו, ועמודים רומיים תמכו בו מצדדיו. מדשאה מטופחת גדולה תחמה את היקפו, ורוג'ר אמד את רוחבה בלפחות כמאה מטרים. כביש הגישה משער הברזל אל הבית היה מרוצף באבנים מלוטשות. אספלט כנראה היה מתחת לרמתם של מי שגרו במקום המפואר הזה.

מלבד קרן האור שנראתה קודם לכן, כל חלונות האחוזה היו חשוכים.

רוג'ר החל להקיש באצבעותיו על ההגה בעצבנות, אך בדיוק כשניידת המשטרה עמדה לחלוף על פניו, נפתח השער לבסוף, והוא מיהר לנסוע במעלה כביש הגישה.

הוא קיווה שיש במקום אמבט גדול ומיטה רכה. כרגע, הוא היה זקוק לשניהם.

 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
מאמר זה לא דורג עדיין ע"י גולשים , היה הראשון לדרג את המאמר
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
 
  תגובות  
  אחלה המשך להתחלה הענקית!
קורלון לארתיאן   - ‏27/‏03/‏2007 16:04 
1.
  אהבתי ת'סיפור
מרי   - ‏27/‏07/‏2007 15:18 
2.
  אהבתי ת'סיפור
מרי   - ‏27/‏07/‏2007 15:19 
3.
 




חיפוש מותאם אישית של
חדרי משחק
משחק הממלכה
פורומים
חץ הזמן - סולאר קטאליסט
הורדות למשחק התפקידים חץ הזמן
סולאר קטאליסט מוצרים
הרפתקאות חץ הזמן
כתבות חץ הזמן
קדימונים וטיזרים
חוקרי חץ הזמן
ממלכות עתיקות - הפורטל
דרושים באתר
כתבות
כתבות מתורגמות
סיפורים
מיתוסים
אישים בהסטוריה
הספרייה
ביקורות סרטים
מיניאטורות
גלרית גולשים יוצרים
משחקי לוח וקלפים
מוזיקה
לוח אירועים
ספריית סרטים
קורסים וחוגים
קישורים
משחקי תפקידים
עולמות וערים
מילון מונחים משחקי תפקידים
דמויות
כלי נשק וחפצי קסם
הרפתקאות
משחקי מחשב
הורדות ועזרים
משחקים ברשת
משחקים
אוצרות הממלכה
יריד הממלכה - משחקים
רקעים לשולחן עבודה
שומרי מסך
משחקים סלולאריים
חזיונות וידאו
רדיו - טרובדור
קהילות - משחקי תפקידים
עולמות
כללי
Senctus Bellum
דמויות
סיפורים
גזעים
באנרים
לוח יד שנייה
משכילון
הקליידוסקופ
חברים באתר
  ערוצי RSS
  חיפוש באתר  
 
 
 
 
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות