גולשים כרגע באתר
‏יום רביעי ‏18 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
ממלכות עתיקות - הפורטל > סיפורים

רקיע כהה לנצח -ה-


6.4.2007
סיפור ערפדים בהמשכים חלק ה'
דירוג מאמר
צפיות: 7441
רקיע כהה לנצח V
 
"הוא ידע שנשכתי אותה גם בלי שהזכרת דבר." רוג'ר לחש בכעס.

"אבוי, אדוני, אך כפי הידוע לך, לבני-מינך יש חוש ריח חד ביותר לדברים הללו."

"איך קוראים לו בכלל, לבחור לבן-השיער המצמרר?"

"האדון דה-לואר אוהב להיקרא בשם 'נץ-לילה'. כולנו הערנו לו על כך בשלב זה או אחר, אך הוא בשלו. כעת, הרשה לי ללוותך לחדרך החדש. תמצא כי הוא נוח בהרבה מקודמו, ומכיל את כל השרותים הנחוצים לך."

"נפלא. זה אומר שיש שם מונית מהירה שמחכה לקחת אותי הביתה."

"הביתה, אדוני? היכן הוא הבית שלך?"

"... אני מניח שאין לי אחד. הייתי בדרכי אליי קבר בצורה כזאת או אחרת."

"אני מבין אדוני. לעיתים, החיים מזמנים לנו התפתחויות בלתי-צפויות."

רוג'ר תהה על השינוי בהתנהגותו של רב-המשרתים, אך במצבו הנפשי העגום משהו רק שמח עליה, והעדיף שלא לחקור בנושא.

"צלצל בפעמון באם תזדקק למשהו. אני מזהיר אותך מראש, שלא לנצל סמכות זאת לרעה." אמר רב-המשרתים לפני שסגר את הדלת.

החדר החדש בהחלט היה נאה מקודמו. הוא יכל להתרגל לחיות במקום כזה: קירות עץ נעימים לעין, שטיח עבה, טלוויזיה בגודל מוגזם, בדיוק כמו שאהב, עם כל האביזרים הנלווים, ובר משקאות קטן בפינה. רוג'ר התעניין בעיקר דווקא במיטה הגדולה שעיצובה הכיל צורות של דרקונים אסיאתיים ארוכי גוף אשר התערבלו ונכרכו זה בזה, ופיותיהם הפעורים איימו לבלוע את העומד לישון בינם.

'כמה משרה שלווה.' חשב רוג'ר לעצמו, ואז השליך את נעליו על הקיר ואת גופו על המזרן. תמונות מעורבבות של אנשים קרחים ולבני-שיער משונים מילאו את מוחו, כמו גם מראה בחורה חיוורת, שעיניה יכלו לכבוש את כל אשר הביט בהן. נסיעות מהירות ברחובות ריקים, ועטלפים שעופפו בין עצים מתים ושיחרו לעורק מזין. עורק עמוס בדם... דם ארגמן, סמיך, לוהט, מלא בחיים.

הוא פקח את עיניו באחת, וחש את תשוקתו מתגברת. מישהו דפק בדלת, ורוג'ר קיווה שמדובר בשירות חדרים.

זאת הייתה הבחורה שנשך קודם. היא הביטה בו במבט נבוך, וחייכה.

"האדון ביקש ממני לדאוג לצרכיך."

'אשלח לך משהו טעים לחדרך לאחר-כך' מילותיו של לבן-השיער הדהדו במוחו. כעת לא היה לרוג'ר ספק שהוא פסיכופט לחלוטין. הוא עוד אמר לה 'לדאוג לצרכיו'? האם זה מבחן? זה חייב להיות.

"כן, בבקשה, היכנסי."

"עקיצות-היתוש האלו ממש משונות. אני מקווה שלא נעקצת גם כן."

"אני? אני... הממ..."

רוג'ר הכניס אותה לחדר, ולמרות שניסה לפתוח עימה בשיחה, מצא את עצמו מהר מאוד נאבק כל כולו בדחף לנעוץ את ניביו בצווארה ולרוקן את גופה עד טיפת הדם האחרונה. העובדה שהיא גירדה בביישנות את 'עקיצות-היתוש' ממקודם רק סיפקה לו מטרה להתמקד עליה.

"האם יש משהו שאתה צריך?"

'דם! את הדם שלך! כל טיפה שאת מכילה, כל מולקולה שזורמת בעורקייך' הוא רצה לצעוק במלוא גרונו, אך שתק. ראשו החל לחוש סחרחר, והיא מיהרה לאחוז בו כשעמד ליפול. הדבר, כמובן, הפך את מאבקו לקשה עוד יותר.

"אינני חש בטוב. עדיף כי תצאי." הוא הצליח לומר מתוך מבטו המתערפל. הלמות ליבה החרישו את שמיעתו. הוא ראה אותה מניעה את שפתיה, והבין כי היא שואלת אם תוכל לעזור במשהו. שפתיה נעו כמו בהילוך איטי, וצבען האדמדם קרא אליו.

היא נרתעה כשקירב את פניו אליה, אבל אז ליטפה את שיערו.

'רק נגיסה קטנה, ואז הכל יהיה טוב יותר'...

"שב!" ציווה עליו קול בראשו, וגופו ציית, למרות שבמוחו הוא דימה כי שפתיו כבר ננעלו על אלו של הנערה. זאת הביטה בהפתעה לצידה, ואז הרכינה ראשה ונעה מספר צעדים אחורה.

"ובכן, אני רואה שאתה רעב." קולה של אלקסה היה עירוב של מתיקות וארס. ארס מהסוג שהיה גורם לצפע לזחול לתוך מחילה עמוקה בבטן האדמה, ולהישאר בה עד סוף ימיו.

רוג'ר ישב דומם. הוא רצה לתקוף את אלקסה, ולתקוף את הנערה בצורה אחרת, אך גילה כי הוא לא יכול לעשות דבר מהשניים.

"ובכן, אם אתה מעוניין להרוות את צמאונך, הרשה לי להראות לך כיצד לעשות זאת. משרתת! קירבי אליי. אתה - הבט."

רוג'ר הרים את ראשו וצפה בגבירתו האפילה - גופה הדק והלבנבן עטוף במחלצות שחורות הדוקות שהחמיאו לכל קימור מקימוריה - מסמנת באצבעה למשרתת היפה לקרב אליה. הנערה נלכדה במבטה של אלקסה, וככל שקרבה אליה, כך נעשו עיניה מעריצות יותר. כשעמדה כצעד מממנה, לפתה אלקסה את פניה בידיה, והביטה עמוקות לתוך עיניה. זרועותיה של המשרתת נשמטו לצדדים, והיא נותרה קפואה על מקומה.

"ראית את זה? כאפרסק בשל שרק מחכה לנגיסה הראשונה. כעת עשה זאת אתה."

"אני?"

"כן, חיית-מחמד שלי, אתה. הראה לי למה אתה מסוגל."

אלקסה לחשה דבר מה באוזנה של המשרתת, ואז הקישה באצבעותיה מול עיניה. הבחורה מצמצמה באיטיות, ואז נעשה מבטה ממוקד.

"היא תתעלם מכל דבר שאעשה או אומר. מבחינתה, רק אתה נמצא בחדר. סביבת הלמידה המושלמת."

רוג'ר הביט בה בכעס. אלקסה פרצה בצחוק משועשע.

"הו, הפסק להתחסד. כעת, הבט לתוך עיניה."

רוג'ר הביט לתוך עיניה של הנערה. היא הפנתה את מבטה בביישנות, והאדימה מעט.

"למזלך, נראה שמצאת חן בעיניה. לא כולן יהיו כאלו קלות."

"מה עוד את רוצה שאני אעשה?!"

"... סליחה?" שאלה המשרתת.

"אה, המממ... התכוונתי לומר ש-"

"אתה חסר תקווה. שתוק וחזור אחריי." אמרה אלקסה בטון מקצועי.

"התכוונתי, שאני לא יודע מה לעשות איתך. את פשוט כל כך יפה."

היא פתחה את פיה, ורוג'ר מיהר לשים אצבע על פיו, בהוראת אלקסה.

"פשוט הקשיבי. אל תפחדי. אני לא הולך לפגוע בך."

"זהו שקר גס, אגב, חיית-מחמד שלי. נכון שאנחנו מרושעים?"

'ביותר'. חשב רוג'ר.

"עכשיו הקשב." אמרה לו בלחישה. הוא חייך במרירות לעצמו, וחזר אחריה.

"הביטי לתוך עיניי. כעת, עם כל נשימה שתנשמי תחושי כיצד את נרגעת יותר ויותר, וככל שאת נרגעת יותר, גופך הופך רפוי יותר ויותר, יותר ויותר..."

רק קולה המרגיע של אלקסה עזר לו לאזן את הדחף החייתי שלו שצעק "דם! דם! דם!". אין ספק כי בלעדיי השפעתה עליו היה כבר תולש את העורק של הבחורה המסכנה, ומצמיד אותו לפיו כצינור. כפי שצליל מילותיה של אלקסה באוזניו השפיע עליו, כך מילותיו המשכרות היפנטו את המשרתת, שנותרה במקומה, ובהתה בו בעיניים גדולות.

"כעת, עצמי את עיניך, ונישמי עמוקות. כשתעשי זאת, תחושי כיצד את נעטפת בזרועות חזקות. הרשי לעצמך להישען עליהן..."

היא מעדה לפנים, ישירות אל זרועותיו המושטות. ראשה נפל על חזה המושלם, והיא נותרה רפויה בידיו.

"עכשיו, עשה זאת!" אמרה אלקסה, ברק של סיפוק בעיניה.

רוג'ר שיקע את ניביו בין צווארה של הבחורה וכתפה.

אלקסה מיד החלה לחלק לו תיקונים: "בעדינות... לא עמוק. תן לזה לזרום לבד, אל תמצוץ!"

רוג'ר רצה לרוקן את המשרתת לחלוטין, ונאבק בדחפים החייתיים שהציפו אותו. טעם הדם בפיו היה דוחה, אך הוא נמשך אליו למרות זאת, ונהנה מהמעשה יותר ויותר.

"זהו! מספיק! אתה לא רוצה להרוג אותה, נכון?"

הו, הוא רצה! אבל הוא ידע שאם דעתו הייתה שפויה הוא היה חושב אחרת. במאמץ עילאי הוא ניתק מגע, ושחרר את הבחורה, אשר קרסה כבובת-סמרטוטים על השטיח בקול חבטה עמומה.

"לעזאזל איתך! היא תכתים את השטיח." אלקסה קפצה ומיהרה להניח תחבושת על שני החורים שהותירו ניביו של רוג'ר. הוא היה מותש, ולמרות שרצה לענות לה, העדיף פשוט לצנוח על המיטה, ולעצום את עיניו. הוא חש את כוחותיו חוזרים אליו בהדרגה, וחייך לעצמו במרירות. אוי, כמה הוא רצה לתעב את עצמו, אבל הוא גילה שמצפונו לא ממש מתרעם, ואמונתו במוסר הייתה גמישה ביותר כבר מזה זמן מה. בתמציתיות, הוא חש מיואש מדי זמן רב מדי מכדי לייסר את עצמו באיזו תחושת מוסריות. תחושה, שממילא חש שאינה במקומה במסגרת התפקיד החדש שמילא בסדרו המורכב של היקום.

אלקסה ליקקה את אצבעה מטיפת דם, ועצרה לרגע כדי להעריך דבר מה במחשבתה.

"היא די טעימה, הבחורה החדשה. מצאה חן בעיניך, נכון? היא ממש טריה. יש כאן משרתות שנמצאות באחוזה כבר מזה מספר רב של שנים. טעמן אינו כה... בתולי."

"כמה שנים?" רוג'ר ענה בקול לא ממוקד. הוא ניסה להתמקד על פניה של אלקסה, אך חש מסוחרר ותשוש.

"האם הן לא מתקוממות מתישהו?"

"הן עוברות... 'טיפול' על בסיס תקופתי. אחי היקר ואנוכי דואגים לביית ולאלף אותן עוד מתחילת ראיון העבודה. מהרגע שהן שמות את כף רגלן באחוזה, הן לעולם אינן עוזבות עוד. רק בארון."

חיוך אכזרי התפשט על פניה.

"... אחיך?"

"הו, בוודאי פגשת אותו. אותו ואת המכשף. הוראותיי לשניהם היו די ברורות."

"בחור רזה, גבוה, נאה... ובעל שיער-לבן?"

"כן, הוא ולא אחר. וולטר 'נץ-הלילה' דה-לואר. אמרתי לו פעמים רבות ללכת עם הזמנים ולשנות את הכינוי המגוחך, אבל הוא מתעקש לדבוק בסגנונו. ניחא, את תפקידו הוא ממלא בצורה משביעת-רצון."

רוג'ר נותר שכוב, ושתק. לדעתו אלקסה לא היה מודרני בהרבה מנץ-הלילה.

"התבטלת די! כעת תבוא איתי."

"לאן?"

"אנחנו נוסעים לבלות."

רוג'ר חש כי הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות זה 'לבלות'. לדעתו הרעיון הטוב ביותר לבילוי ברגע הנתון היה לעצום את עיניו, ולחלום על שינה חסרת-חלומות.

"קום."

במצבו, רוג'ר הספיק לחשוב 'אוף' לפני שציית לה, ונעמד בשקט בזמן שבחרה עבורו לבוש שחור שהלם אותו לדעתה. הוא חרק שיניים כשהיא שלחה מבט ארוך לערכת איפור שנחה לה על שולחן בקצה החדר.

"בבקשה לא."

היא צחקה.

"... מה בקשר אליה?" שאל רוג'ר והצביע על המשרתת חסרת-ההכרה.

"ארתור כבר יטפל בזה. רק אחד מתפקידיו הרבים."

"הוא ממש לא מחבב אותי, או לפחות כך חשבתי מקודם."

היא צחקקה. "הוא נוטה לגונן עליי. היית צריך לראות איזה גהנום עברו המחזרים שלי, וזה עוד לפני שאני התחלתי להשתעשע בהם."

רוג'ר עיקם את פניו.

הם צעדו דרך חדרי האחוזה, והגיעו לחניון תת-קרקעי שהכיל מגוון של מכוניות ספורט יקרות.

אלקסה קפצה אל תוך פורשה שחורה, ורוג'ר נכנס באיטיות אחריה.

"עכשיו תראה מה זה לבלות." היא אמרה וחייכה אליו חיוך זדוני.

רוג'ר נאנח לעצמו.

'אוי לא, זה הולך להיות לילה ארוך.'...

 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
מאמר זה לא דורג עדיין ע"י גולשים , היה הראשון לדרג את המאמר
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 6 תגובות
 
  תגובות  
  קראתי עכשיו את חמשת הפרקים
טל   - ‏14/‏04/‏2007 23:03 
1.
  שמח שנהנית. בהחלט יהיה המשך, בקרוב :)
אריק.ש   - ‏14/‏04/‏2007 23:36 
2.
  תה רק משתפר יותר ויותר (לא שקודם הייתה גרוע אתה טוב תמיד....)
קורלון לארתיאן   - ‏19/‏04/‏2007 10:46 
3.
  יהיה המשך?
נתנאל (Babetik)   - ‏20/‏04/‏2007 15:43 
4.
  תודה לשניכם. יש כבר המשך בשלבי עיבוד
אריק.ש   - ‏20/‏04/‏2007 22:26 
5.
  מעולה
הפיה הטובה   - ‏01/‏05/‏2007 14:58 
6.
 




חיפוש מותאם אישית של
חדרי משחק
משחק הממלכה
פורומים
חץ הזמן - סולאר קטאליסט
הורדות למשחק התפקידים חץ הזמן
סולאר קטאליסט מוצרים
הרפתקאות חץ הזמן
כתבות חץ הזמן
קדימונים וטיזרים
חוקרי חץ הזמן
ממלכות עתיקות - הפורטל
דרושים באתר
כתבות
כתבות מתורגמות
סיפורים
מיתוסים
אישים בהסטוריה
הספרייה
ביקורות סרטים
מיניאטורות
גלרית גולשים יוצרים
משחקי לוח וקלפים
מוזיקה
לוח אירועים
ספריית סרטים
קורסים וחוגים
קישורים
משחקי תפקידים
עולמות וערים
מילון מונחים משחקי תפקידים
דמויות
כלי נשק וחפצי קסם
הרפתקאות
משחקי מחשב
הורדות ועזרים
משחקים ברשת
משחקים
אוצרות הממלכה
יריד הממלכה - משחקים
רקעים לשולחן עבודה
שומרי מסך
משחקים סלולאריים
חזיונות וידאו
רדיו - טרובדור
קהילות - משחקי תפקידים
עולמות
כללי
Senctus Bellum
דמויות
סיפורים
גזעים
באנרים
לוח יד שנייה
משכילון
הקליידוסקופ
חברים באתר
  ערוצי RSS
  חיפוש באתר  
 
 
 
 
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות