גולשים כרגע באתר
‏יום ראשון ‏15 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
ממלכות עתיקות - הפורטל > מיתוסים

מיתולוגיה יוונית


30.4.2007
המיתולוגיה היוונית במלוא הדרה 
דירוג מאמר
צפיות: 8530

מיתולוגיה יוונית

המורשת העשירה של סיפורים, דמויות, אדריכלות, השואבים כולם את השראתם מהאלים והגיבורים של יוון, השפיעה רבות על התרבות המערבית.

הניסיון הראשון לגבש אילן יוחסין של הפנתיאון היווני מתוך כלל האמונות העממיות והמיתוסים הרבים, נעשה במאה ה- 8 לספירה על ידי המשורר הסיודוס ביצירתו "תיאוגוניה". קודם כל קם והיה כאוס (תוהו ובוהו) אחריו, ככל הנראה צאצאיו, באו גיה (הארץ) טרטרוס (השאול), ארוס (תשוקה) ארבוס (אפלת השאול) ו-ניקס (לילה, אפלת הארץ). אחר כך הזדווגו ניקס וארבוס והולידו את איתר (מרומי האוויר הבהירים) ואת המרה (היום, אור העולם הבהיר). גיה ילדה בעצמה את אורנוס (השמים) ואח"כ את ההרים ואת פונטוס (הים). היא הזדווגה עם אורנוס וילדה את האלוהויות הראשונות :

12 הטיטאנים שכללו 6 זכרים ו-6 נקבות ואלו שמותיהם: אוקיאנוס, טתיס, קויוס, פבה, מנמוסינה, היפריון, תיה, קריוס, יפטוס, ראה, קרונוס.

3 קיקלופים שנקראו ברונטס (רעם), סטרופס (ברק) ו- ארגס (בוהק)

3 מפלצות שנקראו הקטונכירים, בעלי מאה ידיים בשם קוטוס, בריראוס וגייס.

אורנוס הזדעזע למראה ילדיו וכלא אותם בבטן האדמה. כנקמה על כך ציוותה גיה לצעיר הטיטנים, קרונוס, לסרס את אביו ולתפוס את השלטון. מהדם שניגר מפצעי אורנוס יצאו ענקים, נימפות והאריניות. מאברי המין הכרותים שנפלו לים והפכו לקצף לבן נולדה אפרודיטה, אלת התשוקה.

הטיטנים הזדווגו אלה עם אלה ומילאו את העולם באלים למחצה. לדוגמה: הטיטן יפטוס נשא את קלימנה וזו ילדה ארבעה ילדים שהמפורסמים בהם היו פרומתאוס (מחשבה תחילה) ואטלס. הטיטן קרונוס הוליד ילדים לטיטנית ראה, אבל מכיוון שפחד שידיחו אותו, בלע כל תינוק מיד כשנולד. אולם כשילדה ראה את זאוס, הערימה על בעלה והלבישה גוש אבן בבגדי הנולד וכך בלע קרונוס את האבן במקום את ילדו.

זאוס הוחבא מפני אביו ותוך כדי הזמן שעבר תכנן את נקמתו. זאוס זכה בניצחון גדול נגד הטיטנים בקרב שנקרא טיטנומכיה. אחותו של הטיטן אוקיאנוס, הגישה לקרונוס משקה שגרם לו לפלוט מקרבו את כל ילדיו שבלע והם: פוסידון, הדס, הרה, דמטר, הסטיה) ואלו הצטרפו לזאוס במאבקו נגד הטיטנים. לאחר מפלת הטיטנים קראו תיגר על זאוס הענקים שצמחו מדמו של אורנוס. הקרב נגד הענקים, שנודע בשם הגיגנטומכיה, הוכרע לטובת זאוס אשר ביסס לאחר מכן את מעמדו כשליט עליון ברקיע ובארץ. הוא בחר בהר אולימפוס לשמש כמשכן האלים המנצחים.

במיתולוגיה היוונית ישנם מספר תיאורים של מוצא המין האנושי, שעל פי סיפורים שונים נוצרו על ידי גיה (ארץ) או על ידי הטיטנים או על ידי האלים האולימפים.

אחד מהמיתוסים מספר על האדם הראשון, פלסגוס, שיצא מהאדמה עצמה (גיה) וייסד את גזע הפלסגים.

מיתוס אחר מספר על מוצא האדם מן העפר - האל הפיסטוס ניסה לאנוס את אתנה וכשזו הדפה אותו מעליה נשפך זרעו על ירכה. היא ניגבה את הזרע בפיסת צמר והשליכה אותה ארצה, מפיסת צמר זו יצא ארכיתוניוס, מלך אתונה.

מיתוס נוסף על בריאת האדם מספר על מבול גדול ששילח זאוס על מנת להשמיד את האנושות כעונש על מעללי הטיטן פרומתאוס אשר נחשב לפי אחת הגרסאות לבורא האדם הראשון מחומר ומים וטיפח את בני האדם. אחד הסיפורים על מעללי פרומתאוס אשר יצא להגנת בני האדם הוא שזאוס בכעסו הגדול על האופן שבו הגן פרומתאוס על הגזע החדש, מנע את האש מבני האדם, אולם פרומתאוס גנב להבה מסדנתו של האל הפיסטוס והעביר אותה לבני האדם. אז ביקש זאוס מהפיסטוס ליצור את האישה הראשונה, פנדורה, מעפר הארץ. לאחר שהאלות העניקו לה יופי ותכשיטים והרמס לימד אותה להונות, נתנו לה צנצנת הידועה בשם "תיבת פנדורה" כמתנה לאפימתאוס, אחיו של פרומתאוס. לפני שהביאה לפרומתאוס את התיבה, גברה סקרנותה של פנדורה והיא פתחה אותה ותכולתה השתחררה. רעות וחולי שוחררו לעולם ורק התקווה נשארה בפנים. עכשיו פנה זאוס לנקום בפרומתאוס – הוא כבל אותו לסלע ושלח עיט לנקרו. בכל פעם שעקר העוף הדורס את הכבד שלו , הוא גדל מחדש וכך נמשכו עינוייו של פרומתאוס ללא סוף עד שהרקולס גאל אותו מיסוריו.

דאוקליון, בנו של פרומתאוס, ואשתו הוזהרו מבעוד מועד בידי הטיטן מפני המבול המגיע והספיקו לבנות תיבה, וכך ניצלו. אחרי שירד מפלס המים עלו דאוקליון ואשתו לדלפי והתפללו לטיטנית תמיס. זו הורתה להם להשליך מאחורי גבם את עצמות הברייה שממנה יצאו. הם הבינו שמדובר בגיה (ארץ, אדמה) שעצמותיה הן אבני השדה. בכל פעם שהשליכו את האבנים, הפכה כל אבן לאדם. האבנים שהשליך דאוקליון הפכו לגברים ואילו האבנים שהשליכה אשתו הפכו לנשים.

זאוס (מלך האלים) - לאחר שעלה זאוס לשלטון הוא נעשה נצחי ובלתי משתנה.

הוא היה השליט העליון באולימפוס, ישב בראש מועצת האלים וסמכותו ותוכניתו הכתיבו את מהלך הדברים. בעולם האנושי , היה מקובל שזאוס הוא שמבטיח את שלטון המלכים ומעניק סמכות לחוקי הערים. קיימים הרבה מיתוסים על יחסיו של זאוס עם נקבות וזכרים אנושיים ואלוהיים.

זיווגים אלוהיים:

זאוס נשא את הטיטנית מתיס (עורמה) מיד לאחר שעלה לשלטון. גיה ואורנוס התנבאו כי מטיס עתידה ללדת צאצאים מופלאים, ובניהם יוולד בן אשר יהיה מלך האלים והאדם. כדי למנוע זאת בלע זאוס את מתיס. בן אמנם לא נולד לו אבל האלה אתנה נולדה מראשו של אביה, חמושה מכף רגל ועד ראש.

אז נשא זאוס את תמיס (יושר) וממנה הוליד את המוירות (אלות הגורל) ואת ההורות (עונות השנה) הידועות בשמות: אאומניה (הסדר הטוב), דיקה (צדק), אירנה (שלום). לבסוף נשא את הרה אחותו, וצאצאיהם היו ארס (אל המלחמה), הבה (נעורים), איליתיה (אלת הלידה). זאוס הוליד את שאר האלים מהדרגה האולימפית , חוץ מאפרודיטה, מבנות זוג אחרות :

אאורינומה – נימפת ים שהולידה את שלוש אלות החסד (כאריטות) שהיו בנות לוייתה האלוהיות של אפרודיטה ; דמטר – אלת היבול והאדמה, שהיתה גם אחותו של זאוס שהולידה את פרספונה שהפכה לאחר חטיפתה בידי הדס למלכת השאול ; מנמוסינה – טיטנית, בתם של אורנוס וגיה, שילדה את תשע המוזות המשגיחות על האמנויות, היסטוריה ואסטרונומיה ; לטו – טיטנית שילדה אלים תאומים, ארטמיס (אלת הציד, היער וחיות הבר ואלת הבתולים, הלידה ומחלות נשים), ואת אפולון (האל הגדול של הנבואה, מוסיקה ורפואה) ; מיה – בתו של הטיטן אטלס שילדה את הרמס (שליח האלים) ;

תטיס – נימפת ים. לפי הנבואה היא נועדה ללדת ילד שיעלה בכוחו על אביו ולכן מסר אותה זאוס למלך תסליה והיא ילדה לו את אכילס.

זיווגים אנושיים:

איו – היתה כוהנת הרה. זאוס חמד אותה ולובש צורת ענן כדי להתעלס עימה, ילדה את אפפוס שליט מצרים ואפריקה.

אירופה – נסיכה פיניקית. זאוס לבש דמות פר לבן והתקרב אליה בעת שקטפה פרחים בשדה ליד הים, היא התגברה על פחדה מהיצור והתפתתה לשבת על גבו. הפר ירד אל שפת הים ולפתע זינק למים והחל לשחות עם אירופה על גבו. הם הגיעו לחוף, שם הפך זאוס לעיט והזדווג עם הנערה החטופה. לאחר זמן נישאה אירופה למלך כרתים אשר אימץ את בניה שנולדו מזאוס: מינוס (אדון המפלצת מינוטאורוס)

ו-רדמנתיס (שופט המתים בשאול)

סמלה – בתו של מלך תבי, שילדה את דיוניסוס (אל אולימפי)

דנאה – נסיכת ארגוס. אביה שמע מפי אורקל בזמן היוולדה, כי הבן אשר יוולד לבתו עתיד להמיתו ולכן כלא אותה בצריח . זאוס חדר למקום בדמות גשם של זהב והזדווג עימה. היא ילדה את פרסאוס (הגיבור שקטל את מדוזה והציל את אנדרומדה ממפלצת הים). דנאה הסתירה את בנה מפני אביה אך כעבור 4 שנים גילה זאת האב ונעל את בתו ובנה בתיבה שהשליך לים. אבל הם נסחפו לחוף ואחרי הרפתקאות רבות חזרו לארגוס. יום אחד, במהלך משחקי ספורט הטיל פרסאוס דיסק שפגע באביה של דנאה והרגו. כך התגשמה לבסוף נבואת האורקל.

לדה – נסיכת ספרטה. זאוס בא אליה בצורת ברבור והיא הטילה שתי ביצים שיצאו מהן ארבעה ילדים : פולידקאוקס וקסטור שנודעו בשם דיוסקורים (ילדי זאוס), הלנה שגרמה למלחמת טרויה, קליטמנסטרה, אשת אגממנון, המנהיג היווני שנלחם נגד טרויה.

אנטיופה – נסיכת תבי. ילדה את זתאוס ואמפיון, ששלטו יחד בתבי.

אלקמנה – מלכת טירינס. כשיצא בעלה של אלקמנה למלחמה, הגיע זאוס לאלקמנה בדמותו של בעלה יום לפני שהלה היה צריך לחזור מהמלחמה והזדווג עימה. כשחזר בעלה של אלקמנה, הוא הזדווג עימה והיא התפלאה כיצד שכח את כל הנאותיהם מהלילה שעבר. לבני הזוג נודעה האמת מפי הנביא העיוור טירסיס. אלקמנה ילדה תאומים. הבכור, שאביו היה זאוס, היה הרקולס. הצעיר, בנו של בעלה, היה איפיקלס שבנו איולאוס עזר להרקולס בדרכיו.

גנימדס – נער טרויאני, בנו של טרוס מלך טרויה.

אחת האלוהויות האדירות בפנתיאון היווני היתה האלה אתנה, האלה הבתולה. כאמור, היא הגיחה מראשו של זאוס חמושה מכף רגל ועד ראש. הרבו לתאר אותה כנושאת שריון חזה או גלימת מגן מקושט בראש מדוזה. מכיוון שהיתה אשת צבא ויועצת חכמה, רחשו לה המלכים כבוד גדול. בנוסף לכך היא שימשה כמגינת הגיבורים וביניהם אודיסאוס, היא עזרה לו להתקין את סוס העץ אשר בעזרתו נכבשה טרויה.

אתנה היתה קשורה מאוד לתכונות הראש, היא התחרתה בזאוס בחוכמתה וירשה ממטיס את תבונתה הערמומית. אחד מסמליה היה הינשוף שנחשב לחכם בעופות. היא היתה גם פטרונית האומנויות כגון בניית מרכבות ואוניות.

פוסידון (אל הים) – אחיו של זאוס ומתקשר לפעולתם של רבים מאיתני הטבע. הוא מושל בים, בסערות ובמזג אוויר קשה. נושא עימו קלשון בעל שלוש שיניים שדומה לצלצל דייגים. הוא גם האל שאחראי על רעשי אדמה, מסוגל לבקע אדמה והרים במכת קלשונו. המיתוס מספר כיצד לבש פוסידון דמות סוס כדי להזדווג עם הגורגונה מדוזה במקדש שהיה קודש לאתנה. אתנה כעסה מאוד על חילול הקודש עד כדי כך שהפכה את שערותיה של מדוזה לנחשים. כאשר כרת פרסאוס הגיבור את ראשה של מדוזה, יצאו מתוך דמה צאצאיה לפוסידון: הסוס המכונף פגסוס, ובן בשם כריסאור אשר דרכו הפך פוסידון לאב קדמון של המפלצות המוכרות במיתולוגיה היוונית :

אכידנה – יצור שפלג גופו העליון היה כשל נימפה והתחתון כשל נחש דוחה.

הידרה – נחש המים, יצור ענקי דמוי נחש בעל תשעה ראשים.

ספניקס – "החונק", יצור בעל פני אשה, גוף אריה וכנפי עוף. חד חידות לאנשים והרג את מי שלא הצליח לענות עליהם.

כימרה – יצור נושף אש דומה לאריה, בעל ראש תיש וזנב נחש.

חיי האהבה של פוסידון הביאו מפלצות רבות נוספות, יצורי- ים ואלוהויות-ים. הוא היה נשוי לאמפיטריטה (נימפת ים) ונולד להם בן, טריטון, שהיה חציו אדם וחציו דג. אולם רבים מצאצאיו נולדו מחוץ לנישואים- לגיה, למשל, הוליד את אנטיאוס, ענק שהרקולס הרג, ואת כריבדיס- מפלצת ים שאיימה על ספינות חולפות.

אפולון (האל הזוהר) – בנם של זאוס ולטו. אחיה התאום של האלה ארטמיס.

ניחן במגוון רחב של תכונות אלוהיות ומתואר לרוב כצעיר יפה תואר. היה פטרון הקשתות וחציו גרמו מגיפות ומחלות בקרב בני האדם. באופן פרדוקסלי היה אפולון גם פטרון הרפואה, המוסיקה והאמנות.

לאפולון היו אהבות רבות, שרובן הסתיימו באופן טרגי. לדוגמה: קסנדרה בתו של מלך טרויה, הסכימה להתמסר לאפולון אחרי שהבטיח לה את מתנת הנבואה. אולם היא התחרטה ואפולון כעס והעניש אותה בכך שאכן היא תקבל את מתנת הנבואה ותתנבא אמת, אבל איש לא יאמין לה.

ארטמיס (אלת הציד הבתולה) – מתוארת כנושאת קשת, בדרך כלל הוצגה כצעירה הלובשת בגדי ציד המתהדרת בקרניים בצורת סהרון. נחשבה כאלת הציד ולעיתים קרובות קטלה בעלי חיים, אבל במקביל היתה גם פטרונית של היצורים הרכים. היא היתה קנאית מאוד לצניעותה כפי שיעידו סיפורים רבים. אחד מהם מספר כי יום אחד תעה הצייד אקטאון בדרכו ביער, ונתקל בטעות בארטמיס שרחצה בבריכה. האלה כעסה מאוד על שראה אותה ערומה והפכה אותו לאייל. כלבי הצייד שלו רדפו אחריו וקרעו אותו לגזרים.

בסיפור אחר מסופר כי הצייד הגדול, אוריון, ניסה לאנוס אותה. היא העלתה מהאדמה עקרב שהמית את הצייד ואת כלבו. אח"כ הפך אוריון לקבוצת כוכבים ואילו כלבו הפך לכוכב הכלב (סיריוס).

דיוניסוס (אל היין) – היה בנו של זאוס. הרה הקנאית ביקשה מהטיטנים לאכול את התינוק, אולם אתנה הצילה את ליבו והחזירה אותו לזאוס. אז לקחה אותו סמלה בתו של מלך תבי, אהובתו של זאוס.

הרה, בקנאתה התחפשה לאישה זקנה ושכנעה את סמלה לבקש ממאהבה שיתגלה בפניה. זאוס נעתר לבקשתה של סמלה בידיעה ששום בן אדם לא יכול לחזות במראהו ואכן, סמלה נשרפה לאפר. אבל זאוס הציל מהאפר את בנם שטרם נולד, דיוניסוס.

דיוניסוס היה אל היין ומצבי התודעה המשתנים ולחסידיו הובטח כי בעולם הבא יחיו חיים של הוללות, ושתייה ללא סוף. אחד הסיפורים מתאר כיצד נשבה האל בידי שודדי ים. הם ניסו לכפות אותו, אולם הקשרים השתחררו מעצמם בכל פעם. למרות זאת, סירבו השודדים לשחררו. דיוניסוס גרם לכך שיין טעים זרם מסביב לספינה, צמחים מטפסים הקיפו אותה ולבסוף הפך עצמו לאריה שלמראהו קפצו המלחים למים והפכו לדולפינים.

דיוניסוס מתואר פעם כעלם צעיר ופעם כגבר זקן, ובני לוויתו הזכריים היו הסטירים. אלו היו יצורים שחלקם אדם וחלקם תיש, בעלי זנב סוס. בנות לוויתו היו בכחיות (נשות בכחוס) או מינדות (מטורפות).

הסטירים היו מכורים ליין, תאוות בשרים וחיי הוללות.

דמטר (אלת האדמה) - אחותם של זאוס והדס. נחשבה למגינת היבולים והאדמה והיתה קשורה גם לפריון הנשים. בתה היא פרספונה. יום אחד יצאה פרספונה לקטוף פרחים ופתאום הגיע האל הדס (אל השאול), חמד אותה לעצמו וחטף אותה לעולמו. פרספונה קראה לעזרה ודמטר שמעה את הד קולה הזועק לעזרה, היא יצאה לשוטט בארץ במשך תשעה ימים בכדי למצוא את מקום בתה. ביום העשירי פגשה את אלת המאגיה אשר סיפרה לה את השתלשלות האירועים והאשימה את זאוס בכל נושא החטיפה. דמטר מוכת צער, סירבה להישאר באולימפוס ויצאה לשוטט בעולם האדם מחופשת לאישה זקנה. לבסוף הגיעה לאלאוסיס, שם הסכים המלך להעסיק אותה כבת לוויה של אשתו. לאחר שגילו בארמון את זהותה, היא עזבה אותם ושבה לנדודיה. היא החליטה ברוב צערה וכעסה למנוע את צמיחת הדגן מהאדמה. זאוס ביקש משאר האלים להפציר בה שתניח לתבואה לגדול אבל היא לא הסכימה ואיימה להמית את האנושות ברעב אם לא תראה שוב את בתה. זאוס הסכים ושלח את הרמס (שליח האלים) להחזיר את פרספונה מעולם המתים. הדס הסכים להרשות לפרספונה לחזור לאימה אולם שכנע אותה לאכול כמה גרגירי רימון. דמטר ופרספונה שמחו כאשר נפגשו אולם מכיוון שפרספונה אכלה את גרעיני הרימון בשאול, היה עליה לחזור להדס לתמיד. אולם כאן התערב זאוס וקבע כי פרספונה תבלה שני שליש מכל שנה באולימפוס עם אמה ותחזור אל הדס לתקופת החורף.

ארס (אל המלחמה) – מעטים המיתוסים הקשורים לארס למרות שהיה נערץ ברחבי העולם היווני. היה בנם של זאוס והרה ותואר כלוחם מוכשר ואף אכזר לעיתים. הוא מוזכר במיתולוגיה היוונית בעיקר כמאהבה של אפרודיטה.

אפרודיטה (אלת האהבה והיופי) – אפרודיטה יצאה מתוך קצף הים אליו נפלו אברי המין של הטיטן אורנוס. דמותה קשורה לכל היבטי המיניות, נישואים ומשיכה גופנית וברוב התיאורים היא מתוארת כעירומה. אפרודיטה נישאה לאל הפיסטוס, אל האש והרי הגעש, הממציא והיוצר של חפצים מכושפים. לרוב הוא מתואר כנפח פיסח המחשל חפצים מופלאים. כשנולד הפיסטוס התביישה בו אמו (הרה) עד שהשליכה אותו מהרקיע לאוקיאנוס הגדול שהקיף את העולם. כנקמה על כך הוא שלח לה כסא יפה להפליא אולם כשהיא התיישבה בו לפת אותה הכסא ברצועות וריתק אותה, רק הוא יכול היה לשחררה אולם הוא סירב לעלות מהאוקיאנוס אלא אם יובטח לו להינשא לאפרודיטה. בסופו של דבר הפיסטוס שחרר את אמו וזכה באפרודיטה. אולם זו הצמיחה לו קרניים רבות בבגידותיה בו. מסופר כי הליוס (השמש) ראה את אפרודיטה וארס יחדיו וסיפר על כך להפיסטוס, שיצר רשת מופלאה דקיקה ונוקשה כאבן. הוא הטיל אותה על אפרודיטה וארס כשהיו יחד במיטה וכך תפס אותם בזמן ניאוף. הפיסטוס הזעיק את שאר האלים, אולם אלו צחקו עליו. ארס שוחרר לבסוף כאשר הסכים לשלם להפיסטוס כופר.

עוד אחד ממאהביה הרבים של אפרודיטה היה אדוניס, צייד צעיר ויפה תואר.

הדס (אל השאול) – הדס היה אחיהם של זאוס ופוסידון. היה שליט השאול, המקום אליו היו מגיעים בני האדם למשפט. כאשר הוחלט כי על האדם להיענש, הוא היה מגיע לאזורי השאול ארבוס וטרטרוס האיומים. אולם, בעולם הזה היו מצויים גם שדות אליסיון, אליהם היו מגיעים הצדיקים.

עולם השאול ממוקם בבטן האדמה והיה מחובר לארץ שממעל על ידי מספר נהרות : אכרון (נהר היגון), סטיקס (נהר השנאה), לתה (נהר השכחה), קוקיטוס (נהר הקינה), פלגתון (נהר האש). נשמות המתים הועברו לעולם השאול על ידי איש המעבורת של השאול שנקרא כארון. לצורך המסע הזה נהגו לקבור את המתים עם מטבע בפיהם, כדי שיוכל לשלם את דמי הנסיעה לכארון. שומר השאול היה כלבו של הדס הידוע בשם קרברוס.

בנוסף לפנתיאון האלים העשיר של המיתולוגיה היוונית, קיימים לא מעט סיפורים על גיבורים עשויים ללא חת שגם אותם העריצו היוונים.

הרקולס – כל העולם היווני חלק לו כבוד והיה בן התמותה היחיד שזכה לחיי אלמוות בקרב האלים.

הרקולס היה בנם של זאוס ואלקמנה, דבר שליבה את קנאתה של הרה, רעייתו של זאוס. הרה רדפה את הרקולס כל חייו, עוד בהיותו תינוק עמד למבחן הראשון, בעודו שוכב בעריסתו יחד עם אחיו, איפיקילס, שלחה הרה נחשים להמית את התינוקות, אולם הרקולס גבר עליהם והרגם. בגללה הוא חולל רבים ממעללי הגבורה שלו. מסופר כי הרה באחת מפעולותיה כנגד הרקולס, גרמה לו להשתגע ולהרוג את אשתו ושלושת ילדיו. הרקולס היה הלום צער ולבו נשבר, האורקל בדלפי אמר לו שבכדי לכפר על עוונו, עליו לשרת את מלך טירינס, אאוריסתאוס, במשך 12 שנים. במהלך שרותו את המלך, הוטלו על הרקולס מטלות מפרכות :

* האריה הנמאי : הרקולס נשלח לארץ נמאה בכדי לקטול אריה מפלצתי, שהיה חסין מפני כל כלי נשק ולהביא למלך את עורו. הרקולס הכין אלה גדולה וחבט באריה, אחר כך חנק אותו בידיו וקרע את עורו בציפורני האריה. הוא לבש את עור האריה ומאז נעשה חסין.

* ההידרה מלרנה: המטלה היתה להרוג את נחש המים בעל 9 הראשים אשר חי בביצה ליד העיר לרנה. ההידרה ירקה ארס מפיה ונשיפותיה היו קטלניות. אולם בכל פעם שכרת הרקולס ראש אחד, צמחו במקומו מייד שניים חדשים. הרקולס נעזר בקטילת ההידרה באיולאוס (בן אחיו, איפיקילס), בכל פעם שהרקולס כרת ראש אחד של ההידרה, איולאוס מייד צרב את הצוואר שנקטע בלפיד בוער וכך מנע את צמיחתם של ראשים חדשים.

* האיילה הקרינית : יצור זה היה בעל פרסות ברונזה וקרני זהב וחי בהר קריניה שהיה מקודש

לארמטיס. הרקולס לא רצה לקטול את החיה שהיתה קדושה לאלה ולכן רדף אחריה במשך שנה. לאחר

שנה של מרדף הוא פצע את האיילה והביא אותה בפני אאוריסתאוס, ואז האשים אותו בפציעתה. כך

הוא ניצל מזעמה של האלה ארמטיס.

* חזיר הבר הארימנתי: את החזיר אשר היה שוכן באזור הר ארימנתוס וזורע הרס והרג, הצטווה

הרקולס לתפוס אותו חי. בדרכו הביס הרקולס את הקנטאורים בקרב ובסופו של דבר מצא את המערה

בי חי החזיר והבריח אותו החוצה בצעקות. כאשר יצא החזיר, תפס אותו הרקולס והביאו בפני המלך.

* רפתות אאוגאס: על הרקולס הוטל לנקות את רפתות הבקר של אאוגאס, בנו של הליוס. היו אלה

רפתות בהן היו ערימות ענקיות של גללים אשר הצטברו במהלך שנים רבות. הרקולס היה צריך לנקות

אותם בתוך יום אחד בלבד. הוא הצליח במשימתו לאחר שהטה אל הרפתות את הנהרות אלפאוס,

ופנאוס.

* ציפורי סטימפלוס: הרקולס הצטווה להיפטר מלהקת ציפורים מפלצתיות שהיו באזור אגם סטימפלוס

שבארקדיה. לציפורים אלו היו שיניים, טפרים וכנפיים מברזל. הרקולס הקיש ברעשני ברונזה והבריח

אותם מהעצים בהם קיננו, אחר כך ירה בהן בקשתו.

* הפר מכרתים: על הרקולס הוטלה המטלה לתפוס את פר ענק אשר השתולל באי כרתים והטיל אימה

על התושבים. הוא לכד אותו והביאו חי לאאוריסתאוס בטירניס.

* סוסות דיומדס: הרקולס היה צריך לשבות את עדר הסוסות אשר השתייך לדיומדס, שהאכיל אותן

בבשר אדם. הרקולס קטל אותו ונתנו למאכל לסוסותיו ואחר כך אילף אותן והביאן לאאוריסתאוס.

* חגורת היפוליטה: הרקולס נשלח להביא את חגורתה של מלכת האמזונות, היפוליטיה. הרקולס לחם

באמזונות וניצח אותן, הרג את היפוליטה ולקח את חגורתה.

* הבקר של גריון: גריון היה יצור מפלצתי בעל שלושה גופים דבוקים זה לזה במותניים, לגריון היה

עדר בקר אדם אשר שמרו עליו רועה ענק וכלבו. הרקולס לקח בהשאלה את גביע השמש, מהליוס

(השמש) והפליג לארצו של גריון. הוא הרג את גריון, הרועה וכלבו וחזר לאאוריסתאוס עם הבקר.

* תפוחי ההספרידות: ההספרידות היו נימפות, בנותיו של הטיטן אטלס. בגן שלהן היה עץ שהצמיח

עצים עשויים מזהב והרקולס היה צריך לקחת מהן את התפוחים. על העץ שמר לדון, הדרקון והרקולס

הרגו וגנב את התפוחים.

* קרברוס: המטלה האחרונה שהוטלה על הרקולס היתה לתפוס את הכלב המפלצתי בעל שלושת

הראשים ששמר על השאול. הרקולס ניכנס לעולם המתים, נאבק עם קרברוס, גרר אותו בכדי להציגו

בפני אאוריסתאוס ואחר כך החזירו לשאול.

הסיפורים מספרים כי הגיבור הרקולס היה משועבד לתאוותיו וכי תאוותו היא זו שהביאה בסופו של דבר למותו. הרקולס נשא לאישה את דיאנירה בתו של מלך איטוליה וזאת אחרי שניצח את אל הנהר בהתמודדות על ידה. כעבור זמן קטל הרקולס את הקנטאור נסוס, שניסה לאנוס את דיאנירה. בחפשו נקמה, הקנטאור הגוסס נתן לדיאנירה שיקוי, שלדבריו, יישמר לנצח את אהבתו של הרקולס אליה. דיאנירה החליטה להעמיד את השיקוי למבחן כאשר התאהב הרקולס באיולה, בתו של מלך אויכליה. היא טבלה חולצה בשיקוי של הקנטאור ושלחה לבעלה את הבגד. מסתבר כי השיקוי היה רעל שאיכל את גופו של הרקולס. הרקולס סבל יסורים איומים ובראותה זאת, שלחה דיאנירה יד בנפשה, אולם בנם הילוס לקח את הרקולס הגוסס להר איטה, שם הכין לו מדורת קבורה. הרקולס שכב על המדורה אותה הצית אחד ממשרתיו הנאמנים. כאשר התלקחו הלהבות, הופיע ענן ונשא את הרקולס לרקיע. הוא נכנס לאולימפוס, ממלכת אביו, שם זכה באלמוות. הוא התפייס עם הרה ונשא לאישה את הבה, אלת הנעורים.

גיבורים נוספים במיתולוגיה היוונית היו:

יאסון: היה נסיך איולקוס שבתסליה. עם לידתו נותק מהוריו עקב מלחמות ירושה בין אביו המלך לבין אחיו. כאשר אח המלך, פליס, הדיח את המלך, ציוותה אמו של יאסון לקחתו להרים שם גדל על ידי הקנטאור כירון, שלימד אותו את אמנויות הנגינה, רפואה, ציד ולחימה. כשמלאו לו 20 הוא חזר לאיולקוס. בדרכו לשם פגש זקנה שביקשה ממנו להעבירה לצד השני של גדת הנהר, והוא עזר לה בשמחה, התברר כי זו היתה הרה, ובזכות מעשה זה של יאסון הוא זכה בהגנתה. תוך כדי שסייע לזקנה (הרה) לעבור את הנהר הוא איבד אחד מסנדליו והגיע ליעדו עם רגל אחת יחפה. המלך, שהאורקל הזהירו מפני זר בעל נעל אחת הסכים למסור את השלטון לאחיינו בתנאי שימלא מטלה שנראתה בלתי אפשרית. עליו להביא אליו את גיזת הזהב מקולכיס ששוכנת בקצה של הים השחור. יאסון קיבל את האתגר והצליח להשיג את גיזת הזהב. יאסון חזר לביתו עם מדאה, בת המלך איאטס, וגילה כי המלך הוציא להורג את אביו. מדאה עזרה ליאסון לנקום את דם אביו וגרמה לרציחתו של המלך על ידי כך ששכנעה את בנות המלך כי יש בכוחה להפוך את אביהן לגבר צעיר בלחשיה אבל לשם כך עליהן לבתר את גופו ולבשל אותו. הבנות עשו כעצתה, אולם אז גילתה להן מדאה כי שיקרה להן. למרות שהמלך מת, לא ירש אותו יאסון מכיוון שהיה זעם רב על אופן מותו של המלך ולכן נאלצו יאסון ומדאה להימלט באיולקוס. הם התיישבו בקורינתוס. אחרי כמה שנים הציע מלך קורינתוס ליאסון לקחת את בתו לאישה. יאסון הודיע למדאה כי הוא רוצה להתגרש והציע לה לצאת לגלות מרצון. מדאה זעמה מאוד וכתגובה, שלחה גלימות מורעלות למלך ולבתו ושניהם מתו בייסורים. אחר כך שיספה את גרונם של ילדיה שלה כדי לפגוע ביאסון בעלה. לאחר הרצח נמלטה לאתונה.

תזאוס : אביו היה איגאוס, מלך אתונה (למרות שיש סיפורים הטוענים כי אביו היה פוסידון). המלך היה חשוך-ילדים ולכן עלה לרגל לדלפי כדי להתייעץ באורקל, שחד לו חידה. בדרכו חזרה לאתונה, הגיע איגאוס לביקור אצל פיתאוס, מלך טרויזן ששיכר את איגאוס ונתן לו את בתו איתרה לשכב עימה. היא הרתה לאיגאוס, שאמר לה שאם יהיה לה בן זכר עליו לבוא לאתונה רק כשיוכל להרים גוש סלע שמתחתיו הטמין חרב וזוג סנדלים שבאמצעותם הוא יכיר את בנו. כשהגיע תזאוס לגיל 17 סיפרה לו אמו על מוצאו האמיתי, תזאוס הרים את הסלע, הוציא את החרב והסנדלים ושם פעמיו לאתונה. בדרכו הוכיח כוחו בלחימה בשורה של מפלצות ושודדים. בסופו של דבר תזאוס הגיע לאתונה שם ניסתה המכשפה מדאה להרעיל אותו. מדאה היתה נשואה באותו זמן למלך איגאוס וילדה לו בן בשם מדוס, שנועד לרשת את המלוכה. אולם אז הגיע תזאוס והרס את תוכניותיה, היא ניסתה להיפטר ממנו לפני שיספיק להציג את עצמו בפני אביו. מדאה שכנעה את המלך כי האורח שהגיע לאתונה, שואף להדיחו. השניים זממו להמית את תזאוס במשתה שנועד לחגוג את הצלחתו בהתמודדות עם הפר המשתולל בשדות מרתון. מדאה שמה רעל בכוס היין של תזאוס, אולם כאשר עמד לשתות את היין , זיהה אותו המלך על פי החרב והסנדלים והבין שמדובר בבנו. איגאוס הבין את כוונותיה הרעות של אשתו וגזר עליה ועל ילדיה גלות לצמיתות.

תזאוס ערך מסעות רבים , ולפני כל מסע אמר לו אביו להעלות מפרש לבן על תורן הספינה במידה והצליח במשימותיו, ומפרש שחור אם השליחות נגמרה באסון. כאשר חזר מאחד ממסעות אלו, שכח תזאוס את הבטחתו לאביו והשאיר מפרש שחור על תורן הספינה. אביו ראה זאת והניח כי בנו מת. בצערו הרב, השליך את עצמו לים הקרוי מאז על שמו. תזאוס עלה על כס המלוכה במקומו.

תזאוס נלחם עם הרקולס באמזונות וכחלקו בשלל קיבל את האמזונה אנטיופה לאישה, היא ילדה לו את בנו היפוליטוס, אחרי כמה שנים פלשו האמזונות לאטיקה אבל תזאוס הביסן, אולם בקרב זה מתה אנטיופה. אחרי מותה נשא תזאוס לאישה את פידרה. האלה אפרודיטה, כנקמה על כך שהיפוליטוס לא נענה לה, נתנה בליבה של פידרה אהבה מטורפת לבנה החורג ובסוף, ביאושה הרב התאבדה פידרה לאחר שהיפוליטוס לא נענה לה, אולם השאירה אחריה מכתב ובו היא מאשימה את היפוליטוס כי אנס אותה. תזאוס מצא את המכתב ובעזרתו של פוסידון, הטיל קללה על בנו. כשיצא היפוליטוס במרכבתו, עלתה מפלצת מהים והפחידה את הסוסים, הוא נפל ומצא את מותו. גופתו הובאה בפני אביו ורק אז נודעה לו מפי ארטמיס את האמת על חפותו של בנו.

פרסאוס : בנו של זאוס מאהובתו האנושית דנאה. פרסאוס חי תחת שלטונו של פולידקטס באי סריפוס. כאשר ערך פולידקטס משתה, הוא הזמין את כל האצילים ודרש מכל אחד מהם לתת לו סוס במתנה, פרסאוס שהיה עני התרברב שהוא יכול להביא לו את ראשה של אחת הגורגונות, מפלצות ששערותיכן נחשים ופרסאוס שלח אותו למשימה. בהתחלה הגיע פרסאוס אל הגריות, שהיו להן עין אחת ושן אחת משותפות והן ידעו את מיקומן של הגורגונות. הוא גנב את העין והשן ודרש תמורתן את המידע. הן שלחו אותו לנימפות שנתנו לו את כיפת האופל שהפכה אותו לרואה ואינו נראה, סנדלים מכונפים כדי שיוכל לעוף בעזרתם ושק עור. האל הרמס נתן לו חרב מעוקלת. ואז עף פרסאוס לעבר מקום משכנן של הגורגונות. אחת מהן, מדוזה, היתה בת תמותה אבל כל מי שהביט בפניה הפך מייד לאבן. פרסאוס הביט בה דרך מגן שהיה בידו וערף את ראשה, והכניסו לשק. הוא טס חזרה לספירוס כאשר בדרך הוא הספיק להציל את אנדרומדה. אנדורמדה היתה בתו של מלך אתיופיה שכעונש על מעשיו נענש על ידי פוסידון ששלח מפלצת ים להרוס את הארץ הזו. כדי להרגיע את זעמו של פוסידון נאמר למלך כי עליו להקריב את בתו למפלצת. הוא היה צריך לכבול אותה בשלשלאות לסלע בים. בדיוק אז עבר פרסאוס במקום, ראה את אנדרומדה קשורה לסלע והתאהב בה. הוא הציע להרוג את המפלצת וכתמורה לקבל את אנדרומדה לאישה. המלך הסכים ופרסאוס נעל את סנדליו המיוחדות ובחרבו המעוקלת הרג את המפלצת. הוא שחרר את אנדרומדה ונשאה לאישה. לאחר שהגיע חזרה לאי סריפוס עם אנדרומדה כאשתו ועם ראשה של מדוזה בשקו, הוא בילה את ימיו בשלווה ועושר.
 
 
מאת הפיה הטובה
 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
תוכן דירוג תאריך שם
 
מעולה!
מסביר הכל כמו שצריך עם סדר והגיון
‏20/‏02/‏2008 דנה
 
מצוין עזרתם לי מאוד
להבין אתם עשר
‏06/‏03/‏2008 ולריה
 
‏25/‏05/‏2008 דיאנה
 
מעניין, מרתק ומרשים, עבודה טובה ‏26/‏08/‏2008 FallenAngel
 
המידע מצויין אבל זה לא מה שחיפשתי :( ‏08/‏01/‏2009 שיר
 
‏17/‏03/‏2009 ליאו
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 16 תגובות
 
  תגובות  
  hhhhhhv
nbvc   - ‏16/‏10/‏2007 20:49 
1.
  סבבה
חזי המלך   - ‏02/‏11/‏2007 17:56 
2.
  בטח אף אחד לא קקא את זההה
משולם\שמוליק\יעקוב (לא באמת)   - ‏13/‏11/‏2007 14:36 
3.
  *קרא
שמוליק\משולם,יעקוב   - ‏13/‏11/‏2007 14:37 
4.
  ל- 1-4
שחקן   - ‏29/‏11/‏2007 16:44 
5.
  מעניין אש הדבר הזה
קראתי הכל היה מעניין בטירוף   - ‏11/‏12/‏2007 15:10 
6.
  יופי של אתר
עמית   - ‏15/‏12/‏2007 12:06 
7.
  אחלה כתבה שבעולם!
אניה ומיכאל   - ‏20/‏12/‏2007 21:33 
8.
  כל הכבוד על ההשקעה!!!
זינה הנסיכה הלוחמת   - ‏21/‏12/‏2007 00:23 
9.
  אפשר להשתמש בזה במבוכים ודרקונים
גל   - ‏16/‏01/‏2008 17:07 
10.
  ל-10
אחד שמבין   - ‏26/‏02/‏2008 15:24 
11.
  השקעה :)
רותם   - ‏04/‏03/‏2008 15:30 
12.
  אחי אחלה
משה   - ‏08/‏04/‏2008 14:58 
13.
  חחח
חחח   - ‏10/‏11/‏2009 14:31 
14.
  אחלה השקעה!
מולי   - ‏20/‏12/‏2009 14:52 
15.
  המיתולוגיה היוונית
נוביה   - ‏13/‏08/‏2011 22:45 
16.
 




חיפוש מותאם אישית של
חדרי משחק
משחק הממלכה
פורומים
חץ הזמן - סולאר קטאליסט
הורדות למשחק התפקידים חץ הזמן
סולאר קטאליסט מוצרים
הרפתקאות חץ הזמן
כתבות חץ הזמן
קדימונים וטיזרים
חוקרי חץ הזמן
ממלכות עתיקות - הפורטל
דרושים באתר
כתבות
כתבות מתורגמות
סיפורים
מיתוסים
אישים בהסטוריה
הספרייה
ביקורות סרטים
מיניאטורות
גלרית גולשים יוצרים
משחקי לוח וקלפים
מוזיקה
לוח אירועים
ספריית סרטים
קורסים וחוגים
קישורים
משחקי תפקידים
עולמות וערים
מילון מונחים משחקי תפקידים
דמויות
כלי נשק וחפצי קסם
הרפתקאות
משחקי מחשב
הורדות ועזרים
משחקים ברשת
משחקים
אוצרות הממלכה
יריד הממלכה - משחקים
רקעים לשולחן עבודה
שומרי מסך
משחקים סלולאריים
חזיונות וידאו
רדיו - טרובדור
קהילות - משחקי תפקידים
עולמות
כללי
Senctus Bellum
דמויות
סיפורים
גזעים
באנרים
לוח יד שנייה
משכילון
הקליידוסקופ
חברים באתר
  ערוצי RSS
  חיפוש באתר  
 
 
 
 
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות