גולשים כרגע באתר
‏יום רביעי ‏18 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
ממלכות עתיקות - הפורטל > סיפורים

רקיע כהה לנצח -ז-


7.6.2007

רקיע כהה לנצח- חלק ז'


דירוג מאמר
צפיות: 7435
רקיע כהה לנצח
 
מראש המגדל היה ניתן לראות את הנוף המשתרע למרחקים. היה זה מראה שובה לב, לולא הכיל שורות של גבעות צחיחות עד לאופק אחד, ומים עד לאחר. בנוסף, השמש הלכה ועלתה, ושניהם מיהרו למצוא מקלט ממנה בחדר אפלולי ביותר.

"הייתי רוצה לדעת באופן ברור אם הקרניים האלו יהרגו אותי או לא. זה נראה לי חשוב."

"אתה מוזמן לקפוץ לתוך האור ולנסות."

"אני מבין שאינך יודעת."

"אני יודעת רק את זאת – אחד מאויביי היה נוהג להתהלך באור יום באותה הקלות שבה אני מהלכת בלילות, ואחד מידידיי הקרובים הפך לתל עשן מול עיניי כשניסה לעשות את אותו הדבר."

"זה לא ייאמן! לך היה ידיד?"

"ארצה!"

רוג'ר לא יכל שלא לציית, אבל בראשו הוא צחק על כך שהוא מערער אותה בכזו קלות. עם זאת, הבעיטות שספג ממגפיה בעלי העקב הארוך והדק כאבו, והוא נאנח וגנח.

להפתעתו הוא מצא את עצמו על גבו, ואותה ממוקמת על ביטנו בפיסוק רגליים.

"מאהב טרי שלי: השחצנות המתחכמת שלך, למרות שאינה במקומה, מגרה אותי כמו שקודמך לא הצליח מעולם. משך זמן רב כמהתי לחוש את התחושה הזאת בתוכי."

הוא שתק, מופתע ומרוצה באותו הזמן.

היא כופפה את עצמה עד שפניה כמעט ונגעו בחזהו, ושרטה אותו ארוכות באחת מציפורניה הארוכות.

"אני הולכת ליהנות מזה, וגם אתה. הנח את ההתחכמויות שלך בצד. כעת, הבה ו-"

אחת הנערות נאנחה מאחוריהם.

גם בחשיכה הכמעט מוחלטת, רוג'ר יכל לראות את אלקסה מחייכת חיוך גדול, אכזרי ומלא-סיפוק.

"ארוחת בוקר מוקדמת. עבורך, זאת גם שעה להמשך האימונים."

רוג'ר פלט אנחה קטנה. למרות שתשוקתו התעוררה בשל התנהגותה התוקפנית של הערפדית, השריטה ששרטה בבשרו הייתה מעט עמוקה מכפי שהיה מעדיף.

הטקס שביצעו בחדר השינה חזר על עצמו, מלבד העובדה שהפעם היה מדובר בשתי בחורות במקום אחת. אלקסה היפנטה אותן באותה הקלות שבה אדם קושר את שרוכי נעליו, וגרמה להן להתעלם מנוכחותה בזמן שהנחתה את רוג'ר כיצד להפיל אותן תחת קסמיו.

"בחר אחת מהן בתור התחלה. סבלנות היא שם המשחק כאן. אני אשמור על השניה בהיכון עבורך."

ובעוד אלקסה מפילה תרדמה משתקת על אחת הבחורות, הביט רוג'ר עמוקות לעיניה של השניה.

בתחילה, היה זה רק רגע של שתיקה מביכה, אך בהדרגה החל לחוש בעקצוץ בקצות אצבעותיו. העקצוץ התפשט, ויחד איתו התעוררה תחושה משונה עד מאוד. הוא חש שהוא לא הוא.

"שלוט בזה." אמרה אלקסה, ורוג'ר נאבק לאזן את עצמו מבחינה נפשית.

ואז הוא חש תחושה של אובדן שיווי משקל, והבחורה מעדה לתוך זרועותיו, וקברה את ראשה בתוך חזהו.

"מעניין מאוד... עשית זאת ללא מילים." אלקסה הצמידה ציפורן ארוכה וחדה אחת לשפתיה הסגולות.

"עכשיו מה?" לחש רוג'ר.

"אינני בטוחה. נסה לפעול כמו קודם, וראה אם דבר כלשהו קורה."

רוג'ר ניסה לגרום לבחורה להביט בו, אך דבר לא קרה. הוא אמר לה לעשות זאת, והיא צייתה. עיניה היו מצועפות, והיא הביטה הישר מעבר לעיניו ואל תוך כלום לא-ידוע כלשהו. תחושה של עוצמה הציפה אותו באותו הרגע; עוצמה שמעולם לא ידע; עוצמה... שמעולם לא חלם עליה.

הוא אהב את התחושה הזאת.

"לאט! זכור את שלימדתי אותך!"

"שיתקי!" הוא צעק בפה מלא דם, ונעץ את ניביו שוב בצווארה של הבחורה. הפעם אף אחד לא ימנע ממנו לספק את תאוותו.

"אתה נותן לחיה שבך להשתלט עליך! טיפש! הפסק מיד!"

רוג'ר עצר, ותחושה של כעס אדיר מילאה אותו. איך היא מעזה לבוא בינו לבין ארוחתו!

"הרגע. הנח אותה. הרגע. שב."

רוג'ר ציית, תוך שהוא מביט באלקסה בשנאה יוקדת. רק לאחר מספר דקות, פחתה התחושה שהציפה אותו, מחשבתו התבהרה, והוא נעשה רגוע יותר.

"מה קרה?" שאל בבלבול מעורב בחרטה.

"תאוות-הדם גברה עליך. עליך לשמור על איזון פנימי כאשר אתה ניזון, ולא לתת לה לגבור עליך. אתה עדיין חסר-ניסיון... זאת אשמתי. לא השגחתי..."

רוג'ר הביט בה במבט תמוה. היא דיברה בקול רך. נהגה בו כ... האם גם ליצור-אופל שכזה יש יכולת לחוש רגש אימהי? היא נראתה לו לפתע מורכבת יותר מכפי שראה אותה קודם לכן.

"אני מתנצל."

להפתעתו, לא חבטה בו.

"קום! עשה זאת שוב." בין רגע חזר קולה להיות קר כפלדה.

רוג'ר הרים את הבחורה מהריצפה המוכתמת בדמה, ובחשש מה הצמיד את שפתיו לפצע המדמם.

דום! דום! דום!

הלמות ליבה מילאו את אוזניו, מלווים ברעש עז - כשל גלי ים אדירים המתנפצים על מצוק סלעי. הוא גנח מהנאה בעת שהנוזל מילא את גרונו, ודימה כי נהרות של דם זורמים מול עיניו.

"כעת, זכור את שאמרתי. הקשב לקולי, והרשה לי להנחות אותך. הרגע, והשקט את הרעב."

בתחילה, קולה של אלקסה נשמע מרוחק וחלש, אך לאט... לאט מאוד, הוא נעשה יותר ויותר חזק, ואילו הלמות ליבה של הנערה הלכו ונחלשו.

"שחרר אותה כעת, לפני שהלב ידום."

רוג'ר נהם.

"שחרר אותה!"

רוג'ר פנה לעברה, כשניביו עדיין נעוצים בצוואר הבחורה. היא הביטה בו במבט קשה, ואחר התרככה.

"יש לך עוד אחת, יקירי. חבל שתסתפק בדם מת כשיש לך מאגר של דם טרי ממש לידו."

למרות שחשבה כי התחכמה לו, המילים היחידות שהגיעו אל מוחו היו "דם טרי", ולכן נתן לגופה של הנערה ליפול, והחל להתקדם לעבר חברתה, אשר הייתה קפואה עדיין במקומה. עם כל צעד שעשה, נחלש הטירוף שאחזו. מוחו התבהר מתאוות-הדם, אך רק כדי להתערפל מחדש, בשל בעייפות שלאחר ההזנה. הוא אחז בראשו, וחש בסחרחורת קלה.

"שכב, יקירי. החיה נרגעה, וגם אני זקוקה למנה. נוח."

לא היה שום צורך בפקודות. הוא שמח להיענות לה, נפל על ברכיו, ואחר קרס אל תוך העלטה.

'מעניין אם זה יהיה קל יותר עם הזמן?'...

הוא פקח עיניו בבת אחת, ואחר הביט סביבו במהירות. בתחילה היה סבור כי הוא בסכנה כלשהי, אך אז נזכר היכן הוא, ונרגע. אלקסה ישבה ברגליים משוכלות, והביטה בו בעיניה הזהובות החודרות.

"כעת, בוא נעשה זאת שוב." אמרה בפשטות, חיוך קל וכמעט בלתי-נראה על שפתיה.

"אינני רעב."

"אינך צריך לשתות ממנה. רק נשתעשע בה. זה יהיה כיף."

"נשתעשע בה?" רוג'ר הביט על הבחורה הבלונדינית, שישבה בפינה כשהיא חובקת את רגליה, ורועדת בבהלה. קולות מבוהלים דקים נמלטו מפיה מדי פעם.

"הפלתי עליה אימה כל כך מוחלטת, שהיא פשוט נכנעה לבעתה שאחזתה, ונסוגה לתוך עצמה. משעשע, הלא כן?"

רוג'ר חש שחלק קטן ממנו, אשר נהג לכנותו מצפון, מתחיל להתרעם, ולפני שהספיק לעצור בעדו פלט "רשעות לשמה".

פניה הזדעפו. הם לא היו נאים כלל כשעשתה כן.

"עד שכבר ראיתי בך פוטנציאל כלשהו, משום מה אתה מתעקש לאכזב אותי."

רוג'ר נעמד על רגליו, והפטיר מולה "מה שאנחנו עושים להן – זה פשוט מרושע."

נראה היה לו שהוא מופתע הרבה יותר ממנה מהתנהגותו, מכיוון שהיא הביטה בו במבט אטום ומזלזל.

"הו, חסוך ממני את הנאום המתייסר! שמעתי אינספור כמוהו בעבר. הרשה לי לומר לך אך זאת – אנחנו נוהגים בהם טוב מאשר נוהגים הם זה בזה. הם רוצחים האחד את השני בעבור דברים פעוטים מאשר צורך קיומי, והם עושים זאת בדרכים מרושעות וחסרות-כבוד בהרבה מאיתנו. אם תביא את כישוריך אי-פעם לדרגת אמנות, תבין איזו חוויה נעלה אנחנו מספקים להם לפני שאנחנו לוקחים את חייהם, ושהיא עולה בהרבה על המיתה הסתמית, ולעתים מלאת האימה, שהיו זוכים לה בידי אחד מבני-מינם.."

"אל תחמיאי לעצמך." ענה רוג'ר, ושיקע את מבטו בריצפה. רוח-הקרב עזבה אותו. אולי הייתה זו השינה. אולי לאחר שמילא את ביטנו (האומנם זה מה שעשה?) חזר מצפונו לסורו. כך או כך, הוא החל לחוש יותר ויותר באשמה על המוות שגרם, ועוד יותר מכך – על ההנאה שחש בעת שעשה זאת.

"אתה תלמד. כולם למדו! מדוע אתה מתעקש להחזיק בדיעות מיושנות אשר אינן משרתות אותך יותר? כלום תעדיף לוותר על אהבתי-"

"מה אמרת?"

"כלום! שכח מכך. כעת, נוח לך, ובעוד מספר דקות נמשיך באימונים."

רוג'ר הנהן בחוסר רצון. בתוכו, ציין בסיפוק מה כי היא לא יכולה לגרום לו לשכוח. הוא זכר היטב את הדבר שרצתה שישכח, יהיה דבר זה אשר יהיה.

מספר דקות מאוחר יותר שיסתה אלקסה חסרת הסבלנות את רוג'ר בנערה המבוהלת. הוא הביט בחוסר רצון בקורבנו המיועד, ותחת שיתקוף אותה כפי שציוותה עליו גבירתו, כרע על ברך אחת, והניח כף יד מנחמת על כתפה.

"את רוצה ללכת מכאן?" הוא שאל ברוך.

הנערה מלמלה לעצמה דבר מה, ונעה אחורה וקדימה על עכוזה.

"אנא, הקשיבי לי: קרה כאן דבר נורא, אך את חייבת להתעשת אם את רוצה לצאת מכאן."

הוא יכל באותה המידה לנסות להפיח השראה בקירות.

"האם סיימת?" שאלה אלקסה בטון ארסי. הוא יכל לדמיין את פיה מתעוות בחיוך מסופק.

רוג'ר נאנח.

"כעת, אני חושבת שהצד השני שלך רוצה לנסות ולפנות אליה."

רוג'ר חש את הצד השני שהיא דיברה עליו. הוא פעם בראשו בקצב שבו הלם ליבה המפוחד של הנערה.

"אני לא אעשה זאת, ולו רק בגלל שזהו רצונך."

החיוך לא נמוג מפיה. להפך, נראה שהוא התרחב. היא הפנתה את זרועה לעבר הנערה בתנועת לפיתה, ולפתע פסקו היבבות.

גופה הרזה של הנערה התרומם כאילו יד נעלמה הרימה אותו מהצוואר, ואחר ניסה למצוא שיווי משקל כבובה תלויה על חוט.

רוג'ר היה מרותק למחזה, לפחות עד שהנערה ניסתה להכותו.

"היי, מה את עושה?!"

אך על עיניה העיב אותו מסך ערפל שראה קודם לכן בשעה שטרף את חברתה, ורוג'ר ידע שדבריו אינם נשמעים.

רוג'ר היה בטוח שהוא יכול לעמוד בהצלפותיה הלא מיומנות של נערה רזה וחלושה. ביטחון זה התפוגג בשעה שפגעה בו. זה היה חזק, וזה כאב. כאב כמעט כמו שהכאיב לו צחוקה המזלזל של אלקסה.

"אתה משעשע. אני די גאה בעצמי. למרות הכל מצאתי לך שימוש כלשהו. כעת היה שק חבטות מעניין ונסה להתחמק."

רוג'ר חמק מהצלפה נוספת של הנערה-זומבי, אך אז פגעה בו סטירה מצלצלת. הוא אחז את פניו בהפתעה וכאב, וחש את זעמו גובר בתוכו.

'אז זה מה שהיא מנסה לעשות' הבין מיד, ושקל את אפשרויותיו: אם ימשיך לשחק במשחקה של אלקסה סביר להניח שישתלט עליו צידו החייתי בסופו של דבר, ואילו אם ינסה לנוס, או לתקוף אותה, סביר שתשתמש בשליטתה עליו כדי להחזירו למקום. לכן, החליט לבחור באפשרות שלישית.

בפעם הבאה שגופה הנשלט של הנערה ניסה להצליף בו, הוא אחז בידה בכוח, והצמיד את גופו לשלה. בידו השניה הרים את סנטרה, והביט אל תוך עיניה. הוא חש כיצד גופה רפה כשאלקסה שיחררה אותה משליטתה, ואז כיצד היא נכנעת לרצונו שלו. הוא דיבר אליה רכות, והרגיע אותה, כפי שעשוי כומר להרגיע את ההולכים למות. תוך שניות מספר היא הייתה כחומר בידיו, והוא חש כיצד הוא נמשך אל צווארה החשוף, וכיצד כל חלקת עור חשופה, שהציצה אליו מתוך הגופיה שלה, מעוררת בו תאווה לטרוף אותה כחיה רעבתנית.

ואז לחש כמה דברים באוזנה, ושלח אל אלקסה מבט ערמומי.

"וכעת, רוצי!" פקד, ובאותו הרגע פתח הוא בריצה לעבר אלקסה, מקווה כי יצליח להקנות לנערה די זמן להימלט. הוא הצליח להפתיע את אלקסה מספיק כדי להגיע אליה לפני שהספיקה להגיב, ואז זינק עליה במלוא משקלו, והם נפלו שניהם על ריצפת החדר. הוא שמע את הנערה מגששת בחשיכה, ואת אלקסה נאנחת עת נחבט גופה במשטח העץ.

הוא היכה בפניה בכל כוחו, שוב ושוב, מקווה רק שיש לאל ידו לגרום לה נזק ממשי. כאשר היא הפסיקה להיאבק בו פלט אנחת רווחה, ורץ לכיוון ממנו שמע את הנערה נעה בגולמניות. לא יותר מאשר תריסר צעדים מאוחר יותר, הוא שמע את הערפדית מגחכת באפילה מאחוריו.

"זה היה ניסיון אמיץ מצידו של האביר אשר אף אחת לא הייתה חפצה בעזרתו. כעת, הבט שוב כיצד מאמציך העלובים היו לאל."

רוג'ר בחר להתעלם מדבריה, והמשיך במרוצתו עד שהגיע אל הנערה.

"בואי, מהר." אמר, ואחר זכה לחבטה בבית החזה שלו, שגרמה לו להשתנק. ליבו כמעט ונעצר בשנית, והוא נפל על ברכיו.

"האינך מבין עד כמה מטופש מצידך להתנגד לי, ועם זאת, אני נהנית לשבור אותך." הנערה דיברה אליו בקולה, אך צורת הגיית המילים הייתה ללא ספק של גבירתו. היא בעטה בביטנו, וגלגלה אותו על גבו.

באפילה, הוא הבחין בשתי פנים מביטות בו בזלזול.

"וכעת, הנה לך השכר על מאמציך." אמרה אלקסה, ואז אחזה בידה האחת בפניה של הנערה, ובציפורניה החדות של השניה שיספה את גרונה. קילוח דם ניתז עליו, ויחד עם חייה האוזלים במהרה נפלה גם רוחו של רוג'ר.

אלקסה אחזה בגופה של הנערה, שפרפר פרפורי גסיסה, ולגמה מצווארה כפי שאדם לוגם מים מברזיה מקולקלת. בין לגימה ללגימה צחקקה לה ברשעות. רוג'ר חש כיצד ריח הדם, ומגעו החם, מאיימים להעבירו שוב על דעתו, וניסה לקום, אך רגל עטוית מגף הצמידתהו לריצפה.

"הנה לך - שאריות. בתיאבון." אמרה אלקסה, ונתנה לגוף חסר-החיים לקרוס עליו.

"הישאר, וחשוב על מעשיך המטופשים."

רוג'ר שכב תחת הגופה במשך זמן רב, נאבק בבחילה שמילאה אותו, ובאותו הזמן בדחף ללקק את הדם שעליו...

באותו הערב, בשעה שנסעו יחדיו במכונית הספורט לעבר האחוזה, רוג'ר שתק, ואילו אלקסה נראתה מוטרדת משהו.

הם השליכו את הגופות מעבר למצוק מעט קודם לכן, ומיד לאחר שעשו זאת מילאה את רוג'ר תחושה כובשת של תיעוב-עצמי.

"אתה יודע, יכלת להיות קצת פחות ילדותי בנוגע לכל זה. אתה כל כך עקשן... לפעמים התכונה הזאת מוצאת חן בעיניי, אבל לפעמים היא מרגיזה אותי כל-כך."

היא המשיכה להתלונן במהלך הדרך, אך רוג'ר לא שם אליה את ליבו. הוא העדיף להביט בנוף, וחש צער כלשהו על כך שפעם היה יכול למצוא מרגוע בטבע, וכעת חש רק ריקנות בפנים. הוא ניסה לומר לעצמו שזה זמני, אבל הוא אפילו לא ידע להסביר לעצמו מדוע הוא חש כה גרוע; לא כל שכן כיצד יוכל לשפר את הרגשתו. האומנם נידון הוא להיות משרתה של מפלצת מטורפת זו לנצח נצחים? הוא חש חסר-אונים אל מול כוחה, והדבר ייאש אותו. כשקרבו לשדרות אנדרהיל, שם לב לרגע לדבריה:

"אני נוסעת מכאן לכמה ימים, ואני מותירה אותך יחד עם אחי ועם המכשף, אז השתדל להתנהג יפה. אתה עוד תראה, אני עוד אעשה ממך את המאהב שאתה מסרב בתוקף כה רב להיות."

"אין לי כל בעיה להיות המאהב שלך." ענה רוג'ר בלי לחשוב. "זהו תפקיד המשרת שאני מסרב למלא."

היא צחקה.

"מאהב, משרת, ומה ההבדל?"

הוא שלח את ידו בתנועת בזק אל ירכיה, ומישש נקודות טקטיות.

עיניה המשיכו להתמקד בכביש, אך שפתיה נפסקו מעט, והיה לו ברור כי הדבר מצא חן בעיניה.

"ההבדל הוא שהמאהב גורם לך להרגיש דברים כאלו - מרצונו שלו."

"אנחנו עוד נראה לגביך. עוד נראה." אמרה, וחיוך ערמומי נסוך על שפתיה...
 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
מאמר זה לא דורג עדיין ע"י גולשים , היה הראשון לדרג את המאמר
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




חיפוש מותאם אישית של
חדרי משחק
משחק הממלכה
פורומים
חץ הזמן - סולאר קטאליסט
הורדות למשחק התפקידים חץ הזמן
סולאר קטאליסט מוצרים
הרפתקאות חץ הזמן
כתבות חץ הזמן
קדימונים וטיזרים
חוקרי חץ הזמן
ממלכות עתיקות - הפורטל
דרושים באתר
כתבות
כתבות מתורגמות
סיפורים
מיתוסים
אישים בהסטוריה
הספרייה
ביקורות סרטים
מיניאטורות
גלרית גולשים יוצרים
משחקי לוח וקלפים
מוזיקה
לוח אירועים
ספריית סרטים
קורסים וחוגים
קישורים
משחקי תפקידים
עולמות וערים
מילון מונחים משחקי תפקידים
דמויות
כלי נשק וחפצי קסם
הרפתקאות
משחקי מחשב
הורדות ועזרים
משחקים ברשת
משחקים
אוצרות הממלכה
יריד הממלכה - משחקים
רקעים לשולחן עבודה
שומרי מסך
משחקים סלולאריים
חזיונות וידאו
רדיו - טרובדור
קהילות - משחקי תפקידים
עולמות
כללי
Senctus Bellum
דמויות
סיפורים
גזעים
באנרים
לוח יד שנייה
משכילון
הקליידוסקופ
חברים באתר
  ערוצי RSS
  חיפוש באתר  
 
 
 
 
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות