גולשים כרגע באתר
‏יום רביעי ‏18 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
ממלכות עתיקות - הפורטל > סיפורים

האימה


13.6.2007
סיפור חדש מאת ישי ריבלין
דירוג מאמר
צפיות: 7464
האימה
 
הצל רודף אותי. לא משנה לאן אני הולך, ומה אני עושה, הוא ממשיך לעקוב אחרי. אפילו כשאני עוצם את עיני, הוא עדיין שם, זז ונעלם, הולך וחוזר. הוא מתחבא ואז מופיע כשאני הכי פחות מצפה לו. הוא מופיע בחלומותיי, בסיוטי, בנשימותיי ובמחשבותיי. לכל מקום שבו אלך שם אמצא אותו.

זה החל לפני כשבועיים. הכל היה בסדר בחיי. גרתי בדירה קטנה במרכז העיר, הייתה לי חברה נחמדה, ועבדתי בחברת מחשבים שבה המשכורת ששולמה לי הספיקה בשביל שלא אחסר דבר.

ואז זה התחיל. כשהלכתי ברחוב, היה נדמה לי ששמעתי מישהו קורא בשמי. הסתכלתי ימינה ושמאלה לראות מי קרא לי, אך לא היה שם אף אחד. המשכתי ללכת, כשמעתי שוב את הקריאה. זה היה מין קול מוזר, צרוד ומחוספס, ועם זאת מוכר כל כך. התחלתי ללכת לכיוונו. הקול הלך והתחזק, הלך והתגבר, עד שהגעתי לסמטה קטנה. ריח של רקב עלה ממנה, ריח של הזנחה וסודות ישנים שקבורים עמוק.

כשהצצתי פנימה לתוך הסמטה היה חשוך בפנים, ולקח לעיניי כמה שניות להתרגל לאור הקלוש. להפתעתי הרבה עמדה מולי ילדה קטנה עם שמלה אדומה ושתי צמות. התקרבתי אליה לראות האם היא צריכה עזרה, או שיש לה איזו שאלה. איך היא ידעה את שמי בכלל? היה בה משהו מוזר, היא הייתה יפה, אבל משהו טרד את מנוחתי כשהבטתי בה. היה בה משהו מעוות שלא הצלחתי לשים עליו את ידיי. המשכתי להתקרב. "הכל בסדר, ילדה?" שאלתי אותה. הילדה עדיין הסתכלה עליי, ומשהו עדיין טרד את מנוחתי.

פתאום הבנתי. שתי ידיה נראו כמו שני ענפים של עצים, ללא אצבעות, ועם ענפים קטנים שצמחו כמו שערות ירוקות. היא פתחה את פיה, וצרחה לא אנושית בקעה מפיה. ופתאום היא נעלמה. התנשפתי כמו מטורף, וצמרמורת עברה בכל גופי.

עמדתי והסתכלתי על הסמטה הקטנה ולא הבנתי. מה קרה כאן? לא ישנתי מספיק השבוע? אולי זה בגלל הפרויקט החדש במשרד, שגרם לי לעבוד שעות נוספות. כנראה אני מתחיל להישבר מהלחץ. לא משנה. פטרתי את עצמי באיזה תירוץ מטופש, הסתובבתי והלכתי. איזו טעות.

חזרתי הביתה באותו יום, והלכתי לנוח. נשכבתי על הספה, ועצמתי עיניים. סוף, סוף לנוח קצת. ופתאום, שמעתי קול גירוד חלש. הקול הגיע מחדר השירותים, ולרגע פסק. הנחתי שזה שום דבר, והחזרתי את ראשי לכרית הנוחה. הקול חזר, והפעם חזק יותר. בחוסר רצון מובהק קמתי מהספה, לבשתי את נעלי הבית שלי, וגררתי את רגלי לכיוון השירותים. שנייה לפני שפתחתי את הדלת, קלטתי בזוית העין תזוזה בצידי הימני. הסתובבתי ובמהירות, ולפתע ראיתי את הילדה עם השמלה האדומה עומדת לידי, אבל הפעם רגליה היו עשויות כמקשה אחת, כמין גזע עץ מעוות ומוזר, שעליו מונחת שמלה. מי זאת? מה קורה פה?

הילדה פערה את פיה, וצרחה יצאה ממנה, כאילו הייתה סירנה מיתולוגית, "לאאאאאאאאאאאאא" היא צרחה, ולפתע נעלמה.

לא יכולתי לזוז מההלם. לא הצלחתי להבין מה קורה פה, כשלפתע דלת השירותים נפתחה, ומתוכה זינקה להבה עצומה בגודלה לכיווני. מתוך האש הציף פרצוף של מפלצת עצומה, עם פה פעור משובץ בשיניים משוננות, והכל השתלב יחד עם הלהבה, שרעמה למשך שנייה אחת, ואז נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. נפלתי לאחור בבהלה, לא מסוגל לנשום, ונתקלתי באגרטל סיני עתיק שהיה מונח על הארון. האגרטל נפל על הרצפה, התנפץ בקול חזק, והשמיע מין קול תסיסה מוזר, כאילו מישהו שפך חומצה על כל הרצפה. דם התחיל לנזול מכף ידי, וכמה רסיסים קטנים נתקעו בתוכה.

קמתי לי לאיטי, ובזהירות, צעד אחרי צעד, הלכתי לכיוון השירותים, והצצתי באימה פנימה. בתוך חדר הכל היה בסדר, לא היה סימן לשריפה המוזרה שבערה כאן כרגע. סרקתי את החדר במבט מבוהל- מימין- המקלחת, הכל בסדר, באמצע- האסלה, היא גם נראית תקינה ונקייה, ומשמאל- סל הכביסה שבו הייתה מונחת רק שמלה אחת.

אדומה.

מה זאת השמלה הזאת? ולמה דווקא בצבע אדום? פתחתי את הסל, והוצאתי את השמלה בחשש רב. מה קורה כאן?

"לא!!" הקול צעק מאחורי.

קפצתי כמו מטורף, והסתובבתי לאחור. מולי עמדה חברתי, בשמלה אדומה, כשהיא מסתכלת עלי במבט מוכיח. "למה אתה מוציא החוצה שמלות מלוכלכות שלי?"

נשמתי לרווחה, וניסתי להרגיע את ליבי, שדפק כמו מטורף, עד חשבתי שיתפוצץ כל רגע.

"אה, זאת רק את", אמרתי לה, "ואני כבר חשבתי שמשהו מוזר הולך כאן."

"לא, הכל בסדר", היא אמרה, "אתה נראה לי קצת לחוץ, כדאי שתנוח קצת," היא אמרה והסתובבה לכיוון הסלון.

"כנראה אני באמת לחוץ מדי", חשבתי לעצמי, תוך כדי שאני מנקה את ידי המדממת, והרמתי חזרה את מבט. מולי, התנפנף לו זנב שטני קטן על גופה של חברתי. הזנב התנפנף לו הלוך ושוב, עם חוד זדוני בסופו.

אני כבר לא יכולתי יותר. הצרחה שיצאה מגרוני הייתה על אנושית. עצביי לא עמדו בזה יותר, ואני רצתי לכיוון הדלת.

מה שלא ידעתי, זה מה יקרה אחרי שאני אפתח את הדלת. הגיהינום רק החל להיפתח....

דן שכב בחדרו מול דף דמות, תוך שהוא מהרהר בליבו. "משחק תפקידים מבוסס על משחקי אימה. אהמממ, יש לזה פוטנציאל...."

הוא החל לכתוב.

 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
מאמר זה לא דורג עדיין ע"י גולשים , היה הראשון לדרג את המאמר
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
 
  תגובות  
  הסיפור
מפחד מהחושך   - ‏16/‏06/‏2007 15:57 
1.
  אהבתי את הקונספט..
הפיה הטובה   - ‏16/‏06/‏2007 16:02 
2.
  מעניין מאוד !
שחקן מתחיל   - ‏15/‏07/‏2007 15:46 
3.
 




חיפוש מותאם אישית של
חדרי משחק
משחק הממלכה
פורומים
חץ הזמן - סולאר קטאליסט
הורדות למשחק התפקידים חץ הזמן
סולאר קטאליסט מוצרים
הרפתקאות חץ הזמן
כתבות חץ הזמן
קדימונים וטיזרים
חוקרי חץ הזמן
ממלכות עתיקות - הפורטל
דרושים באתר
כתבות
כתבות מתורגמות
סיפורים
מיתוסים
אישים בהסטוריה
הספרייה
ביקורות סרטים
מיניאטורות
גלרית גולשים יוצרים
משחקי לוח וקלפים
מוזיקה
לוח אירועים
ספריית סרטים
קורסים וחוגים
קישורים
משחקי תפקידים
עולמות וערים
מילון מונחים משחקי תפקידים
דמויות
כלי נשק וחפצי קסם
הרפתקאות
משחקי מחשב
הורדות ועזרים
משחקים ברשת
משחקים
אוצרות הממלכה
יריד הממלכה - משחקים
רקעים לשולחן עבודה
שומרי מסך
משחקים סלולאריים
חזיונות וידאו
רדיו - טרובדור
קהילות - משחקי תפקידים
עולמות
כללי
Senctus Bellum
דמויות
סיפורים
גזעים
באנרים
לוח יד שנייה
משכילון
הקליידוסקופ
חברים באתר
  ערוצי RSS
  חיפוש באתר  
 
 
 
 
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות