גולשים כרגע באתר
‏יום ראשון ‏22 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
ממלכות עתיקות - הפורטל > כתבות

דרקונים חלק ב'


31.8.2006
הדרקון הוא יצור נפוץ ביותר במיתולוגיות ובסיפורי עמים שונים...
דירוג מאמר
צפיות: 7637
דרקונים כפי שהם מופיעים בתרבויות השונות
 
הדרקון הוא יצור נפוץ ביותר במיתולוגיות ובסיפורי עמים שונים. תכונותיו הפיזיות והיכולות המיסטיות שלו תוארו במגוון צורות שונות ובתרבויות השונות הוא התפתח לכיוונים שונים לגמרי.
מקור המלה "דרקון" יווני. פירושה הוא "נחש (גדול)", והיא לקוחה מן המלה "לראות" או "להביט", שכן עיני הנחש פקוחות תמיד.
 
הדרקון בתרבויות המערביות

במיתולוגיה היוונית הדרקון מתואר כמפלצת דמוית לטאה אשר לא נושפת אש, לא תבונתית ואין לה יכולת שפה. תפקידה היה בדרך כלל לשמור על מקומות קדושים ומכושפים. הדרקונים בדרך כלל תוארו כחובבי זהב ותכשיטים אשר מונו או בחרו לאגור אוצרות ולשמור עליהם.
אלים מיתולוגיים רבים הפכו לגיבורים בעקבות ניצחונם על דרקונים מפלצתיים:
אתנה אלת החיל, ביתו של זאוס, הכניעה את טיפון - מפלצת דרקונית בעלת מאה ראשי נחש. היא תפסה את הדרקון, סחררה אותו והעיפה אותו עד לשמיים.
הרקולס, שהוטלו עליו 12 משימות קשות, הצליח להכניע את לדון - נחש דרקון, ששמר על עץ הפלא בעל פירות הזהב.
באודיסיה של הומרוס נזרעו שיני דרקון בשדה ומכל שן יצא לוחם. נאמר גם כי שתיית דמו של הדרקון תעניק לשותה יכולת להבין ולשלוט בשפות בעלי החיים.
השיטה הנפוצה להריגת הדרקון היא הטלת חנית לתוך גרונו או דקירה בעור הרך של בטנו. המקור של שיטה זו הוא מסיפורים על אפולו אשר הרג דרקון ע"י הטלת החנית שלו לתוך גרונו.
המיתולוגיה הנורדית מתארת את הדרקון כיצור צמא דם הדורש קנסות מעוברי אורח וספינות. גם כאן הדרקון עדיין לא מתואר כנושף אש, אך מסופר כי היה לו יכולת דיבור.
גם במיתולוגיה הנורדית מאמינים כי נקודת התורפה של הדרקון היא בבטנו הרכה ואכן מסופר על הגיבור סיגרוד אשר קטל את הדרקון פפניר כאשר זחל מעל הנקיק ובטנו הייתה בדיוק מעל סיגרוד. סיגרוד זינק למעלה והטיל את חרבו ישר לתוך בטנו של הדרקון. לפי הסיפור בזמן שגסס פפניר סיפר לסיגרוד את כל האמת על העבר, ההווה והעתיד.
בסקנדינביה היה נהוג לעטר חרטומים של ספינות בראש של דרקון, מנהג זה שימש כטקטיקה להפחדת האויב. כמו כן הם נהגו לעטר את כלי נשקם בציורים של דרקונים, כנראה בגלל ההקשר שלהם לרוע. הסקנדינבים תיארו את הדרקון כמפלצת גדולה עם שיניים ארוכות, כנפיים וזנב מחודד. הם לא ייחסו לו את היכולת לנשוף אש.
הנורדים אף התייחסו לדרקון כמבשר מוות. הם מתארים את הדרקון נידהוג שמאורתו נמצאת בעולם של קרח ומטרתו להביא לנפילתם של כל האלים. כמו כן הוא נודע כאוכל גופות.
באירופה בימי הביניים המוקדמים התגבשה דמותו של הדרקון ה"קלאסי" המוכר לנו כיום. הוא תואר כיצור מרושע, תבונתי יורק אש שהיה מיוחס לכוחות רשע שטניים.
אצל הקתולים, דמותו של הדרקון שימשה להענשת החוטאים. הם ייחסו לו נטייה להעדפת בתולות וילדים קטנים, בתור מזון. הם תיארו את הדרקון כלטאה מפלצתית יורקת אש בעלת שש גפיים (שתי זוגות רגליים/ ידיים, וזוג כנפיים) אשר לראשה זוג קרניים.
הסיפור המפורסם ביותר במיתולוגיה הנוצרית הוא זה של סנט ג'ורג', בו מסופר כיצד הוא מציל בתולה מציפורניו של דרקון. הדרקון בסיפור דומה ל"בסיליסק"- מפלצת דומה ללטאה, בעלת זוג רגליים וזוג כנפיים שכל מי שראה אותה מת מיד. ישנם גרסאות שונות לסיפור אך בכל אחת מהן סנט ג'ורג' לא הביט ישירות במפלצת וכך הצליח להרוג אותה. לפי גרסא אחת, הוא הראה למפלצת את דמותה במראה והיא מתה.
בתרבות המערבית הדרקון מקושר לאלמנט האש, וכך אומץ לדרקון תדמית של יצור אכזרי וחמדן אשר מתבטא גם בצבירת אוצרות והדרישה לקורבנות.
הדרקון הפך לאחד הסמלים הבולטים של השטן, ובאנגליה נהגו לשרוף דמויות של דרקון במדורות אמצע הקיץ.
האויב של הדרקון לפי המיתולוגיה הוא הפיל, בתור נציג של אדם וחווה (כיוון שהדרקון מקורו בנחש והנחש הוא האחראי לסטייה של אדם וחווה). הסופר הרומאי פליני מספר שהדרקון מקיף את הרגל של הפיל ומרסק אותה ואז הפיל נופל מובס- על הדרקון והדרקון נמחץ מכובדו של הפיל ומת.

הדרקון בתרבויות המזרח הרחוק

במזרח הרחוק הדרקון זכה ליחס הרבה יותר חיובי. הדרקונים נתפסו כרוחות הטבע שהיו אחראיות לתופעות כמו סופות, גשמים, רעידות אדמה והבשלת יבולים. בחלק גדול מהדתות ועל פי מנהגים קדומים במזרח, הדרקונים היו שייכים לפנתיאון שכונה "המועצה השמימית".
הדרקון תואר כיצור נחשי, עם גוף ארוך ומתפתל, ללא גפיים כלל ( או לפעמים עם זוג רגליים קצרות), ללא כנפיים ועם מעין שפם בחרטומו.
תרבויות אלו סגדו לדרקון. לכל דרקון יוחס תחום אחריות מסוים והוקם לו מזבח. לדרקון הוקרבו פרחים, קטורת וחפצי אומנות. הוא נחשב כסמל המביא מזל טוב והוא מופיע על פריטים רבים שנמצאו מתקופת קדומות במזרח.
בסין יוחסה לדרקון חשיבות רבה. במסורת הסינית הדרקון משמש כסמל מבשר טובות. הוא מקושר למזג האוויר והמים ומתואר כמביא הגשם. הסינים מתייחסים אל עצמם כצאצאי הדרקון כיוון שהם מחשיבים את הואנג די (הקיסר הצהוב) לאביהם. מלומדים מסוימים מדווחים כי הואנג די בעצם חי חיי נצח בתור דרקון הנראה כמו הסמל המשפחתי שלו. בהתחלה הסמל שלו היה נחש אך בכל פעם שהואנג די כבש שבט הוא הוסיף את סמל השבט לסמל שלו. מכאן התיאור הסיני של הדרקון כבעל גוף של נחש, קשקשים וזנב של דג, קרני צבי, פני קילין, טופרים של עיט ועיניים של שד.
הדרקונים עפים בשמיים בין העננים ובציורים הסיניים מוצגים תמיד כשהם משחקים בפנינה מוקפת בלהבות. לרוב אין להם כנפיים.
בלוח השנה הסיני הדרקון הוא אחד מ 12 המזלות המציינים שנה.
הכס הקיסרי נקרא כס הדרקון והדרקון אף אומץ בתקופה מסוימת כדגל הלאומי. לפשוטי העם אסור היה ללבוש בגד שמצוייר עליו דרקון. בכמה מהאגדות הסיניות הקיסר חייב היה להיוולד עם כתם לידה בצורת דרקון.
כמו כן בתרבות הסינית מאמינים כי הדרקונים הם שליטי הימים אשר יכולים להתגלות בדמות טוויסטר או טורנדו מעל המים. ישנם ארבעה דרקונים אחד לכל ים.
חגיגות השנה החדשה בסין כוללות קבוצות אנשים אשר מתפתלים ברחובות בתחפושת של דרקון ארוך. לפי אמונות סיניות עתיקות דמותו של הדרקון מונע מרוחות רעות להרוס את השנה החדשה.
הסינים משתדלים ללדת את ילדיהם בשנת הדרקון, משום שהם מאמינים שמי שנולד בשנה זו יהיה בר מזל בתחומים רבים.
בהודו מתארים דרקון בשם נאגה כנחש רב ראשים בעל נוצות ושיניים. הנאגה הוא סמל החוכמה והוא גם אחראי על פריון הארץ והאדם.
 
הדרקון בתרבויות המסופוטמיות

בתרבות היהודית אין אזכור של דרקונים במפורש, אך יש תיאורים של מפלצות כדוגמת התנינים הגדולים ונחש הבריח. יש הרואים בנחש שפיתה את חווה בגן עדן את הדרקון הראשון כיוון שהיה זוחל תבונתי בעל יכולת הדיבור.
המיתולוגיות הבבליות והשומריות שופעות סיפורים על מפלצות דמויות דרקון. הדרקון הקדום ביותר צויר בבבל בזיגוג לבן על חרס כחול. הוא בעל ראש וקרניים של אייל, רגליים קדמיות של אריה, גוף וזנב דמויי נחש ורגליים אחוריות של עייט. במצריים הדרקון מתואר קרוב יותר לתנין.
נראה כי לתרבויות המערביות ולתפיסה שלהן את הדרקון הייתה השפעה רבה על ספרות הפנטזיה המודרנית, החל מטולקין ועד הארי פוטר ועוד, כאשר ברובה הדרקון מוגדר כיצור מרושע, דמוי לטאה גדולה, מכונף, יורק אש ובעל זנב ארוך ומחודד. לתרבויות אחרות המייחסות לדרקון תכונות חיוביות הייתה השפעה מועטה מאד על התפיסה המודרנית של הדרקון. לעומת זאת בסין הדרקון עדיין נחשב לסמל של מזל טוב ושפע.
 
 
 בתמונה למעלה: פסל של דרקון
בתמונה למטה: פסל זכוכית של דרקון מתרבות המזרח הרחוק


מאת: דבי קמחי
 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
מאמר זה לא דורג עדיין ע"י גולשים , היה הראשון לדרג את המאמר
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




חיפוש מותאם אישית של
חדרי משחק
משחק הממלכה
פורומים
חץ הזמן - סולאר קטאליסט
הורדות למשחק התפקידים חץ הזמן
סולאר קטאליסט מוצרים
הרפתקאות חץ הזמן
כתבות חץ הזמן
קדימונים וטיזרים
חוקרי חץ הזמן
ממלכות עתיקות - הפורטל
דרושים באתר
כתבות
כתבות מתורגמות
סיפורים
מיתוסים
אישים בהסטוריה
הספרייה
ביקורות סרטים
מיניאטורות
גלרית גולשים יוצרים
משחקי לוח וקלפים
מוזיקה
לוח אירועים
ספריית סרטים
קורסים וחוגים
קישורים
משחקי תפקידים
עולמות וערים
מילון מונחים משחקי תפקידים
דמויות
כלי נשק וחפצי קסם
הרפתקאות
משחקי מחשב
הורדות ועזרים
משחקים ברשת
משחקים
אוצרות הממלכה
יריד הממלכה - משחקים
רקעים לשולחן עבודה
שומרי מסך
משחקים סלולאריים
חזיונות וידאו
רדיו - טרובדור
קהילות - משחקי תפקידים
עולמות
כללי
Senctus Bellum
דמויות
סיפורים
גזעים
באנרים
לוח יד שנייה
משכילון
הקליידוסקופ
חברים באתר
  ערוצי RSS
  חיפוש באתר  
 
 
 
 
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות