גולשים כרגע באתר
‏יום רביעי ‏18 ‏יולי ‏2018
הפוך לדף הבית   הוסף למועדפים
משחק הממלכה | פורומים | חדרי משחק | ממלכות אישיות | אוצרות הממלכה | משחקי תפקידים | ממלכות עתיקות | ראשי
צור קשר לוח יד שנייה   חברים באתר   בלוגים   אודות ממלכות   הרשמה   כניסה לחברים
 
צאט הממלכה קוביות משחק - זריקת קוביות פעילויות - משחק הממלכה הודעות פרטיות - חברים פורומים - הודעות אחרונות כרטיס אישי מה חדש באתר?
שלום [אורח] התחבר
 
ממלכות עתיקות - הפורטל > סיפורים

דמדומי ליוס- פרולוג


4.1.08
דמדומי ליוס
דירוג מאמר
צפיות: 7480

פרק ראשון

עמדתי מול מערה חשוכה אשר ניצבה עמוק בתוך צוק. מאחוריי, גדל יער רחב ידיים אשר דרכו עברנו בכדי להגיע לכאן. ההר התמתח סביבנו, ומאחוריו ניצבה עיר הבירה ליוס. מטרים ספורים מאחוריי, ניצב משרתי הנאמן אשר עבר דרך ארוכה לצידי.

"אדוני?" קולו החושש של קוויל נישא אליי ברוח העדינה .

המשכתי להביט אל תוך המערה, "כן?" שאלתי ברוגע, בלי להביט אליו.

שמעתי את צעדיו המתקרבים של קוויל "אתה בטוח בנוגע לכך?" שאל בקולו הרועד "זה יכול להיות מסו-"

הרמתי את ידי באטיות "זה מספיק" אמרתי והבטתי לעבר פסגת ההר "אם לא הייתה בכך מידת סכנה, הרווח היוצא מכך היה מזערי, אם קיים בכלל" השבתי לקוויל "אבל" המשכתי וחזרתי להביט לתוך המערה "אם אתה מפחד, אתה רשאי להישאר כאן".

קוויל פסע מספר צעדים נוספים לעברי "לא אדוני" הוא אמר, קולו עדיין נשמע מעט חושש, אך העקשנות הדהדה בו בבירור "אני תמיד אלך מאחוריך".

חיוך קלוש עלה על שפתיי אך קולי לא שבר את הדממה הרגעית. באטיות התחלתי לצעוד לתוך המערה.

"עצור" שמעתי קול נוקשה, מצווה ומוכר מאחוריי "כאן דרכך נפסקת" הקול אמר כעבור שניה. הסתובבתי באטיות אל הקול וחיוכי התרחב אף יותר. מולי ניצב גבר גבוה ורחב כתפיים. עיניו היו שחורות, ושערו החום כיסה מעט את פניו הקרות. ידו הימנית החזיקה חרב מעוקלת בעלת להב אשר התפצל בקצה וכוון אלינו.

"מזמן לא התראינו" אמרתי ברוך "מה מביא אותך לכאן, אנגוד?" שאלתי, בעוד ידי החלה לנוע אל ניצב חרבי. פעם, בילדותינו, היינו חברים קרובים עד מאוד, התחלנו את אימונינו ביחדויכולותינו היו שוות. הופתעתי שלא ידעתי שהוא מאחורי עד שהרים את קולו.

"אתה יודע מה אני עושה כאן" הוא אמר בתוקפנות "נשלחתי לעצור אותך, במילים או בכוח". קולו היה בטוח, אך זאת, משהו הסגיר את מחשבותיו, אולי בגלל ההיכרות הארוכה שלנו, או אולי הוא לא השתנה רבות. החיוך מפניי נעלם, והתחלתי לשלוף את חרבי באיטיות.

"אולי אנחנו לא חייבים להלחם?" שאלתי ביודעי מה תהיה התשובה. פעולותיי הועלו לדיון לפני זמן מה, ידעתי זאת. לשנינו הייתה מחויבות ואף אחד מאיתנו לא יכל לוותר עליה בלי מאבק.

"אתה מוכן לחזור בשקט?" הוא שאל, גם הוא ידע את המצב.

"חוששני שאיני יכול לעשות זאת" השבתי ברוגע.

"אם כך, אנחנו חייבים להלחם" הוא ענה.

שלפתי את חרבי מתוך הנדן והחזקתי אותה בעדינות, להבה החד סנטימטרים ספורים מעל האדמה. חרבי הייתה ארוכה ופשוטה, אחזתי בה ביד אחת בלבד, למרות שרוב הלוחמים מחזיקים בחרבם בשתי ידיהם. "אז הגיע הזמן שננהל את הקרב שקבענו לערוך לפני שנים רבות" אמרתי בשקט "אך אני חייב להודיע לך, למרות שזכינו לאותו אימון, אני התחזקתי לאחרונה, ואין לך סיכוי לנצח".

"אנחנו נראה בקשר לזה, ריימוס" השיב אנגוד בקור.

"אדוני, אולי כדאי ש-" התחיל קוויל אך קטעתי אותו "לא, זה הקרב שלי" הרמתי את חרבי, הלהב הצביע לשמש. הידקתי את אחיזתי בחרב והתכוננתי לקרב.

"אתה לא באמת מאמין שהיני עד כדי כך טיפש, נכון ריימוס?" שאל אנגוד בקור. החנקתי במהירות את הרצון להשיב לו, החזרתי לו חיוך פשוט "זה מספיק" הוא אמר "התכונן לסופך".

"אדוני" ניסה קוויל שנית "אין צורך להסתכן לחינם, אפשר לי לטפל בו".

"להפך" השבתי לו בפשטות בעוד אנגוד התחיל לצעוד לעברי. נשמתי עמוקות, התחלתי לרוץ לעברו ברגע שהוא פתח בהסתערותו. הנפתי בידי את חרבי הארוכה לעבר לראשו, אך בתנועה מהירה הוא חסם אותה במרווח בין להב חרבו המתפצל.

"תגובותיך השתפרו" אמרתי, ושמחתי שהקרב הזה יהווה אתגר בשבילי. לא רציתי קרב קל ומאכזב, לא מאנגוד. "אך מה באשר לכוחך?" התחלתי להגדיל את הכוח אשר הפעלתי על חרבי.

לחצתי יותר ויותר והרגשתי את חרבו מתחילה להיכנע. ידיו של קוויל החלו לרעוד מעט, הבחנתי בזיעה הזולגת במורד מצחו.

הוא בא מוכן לקרב, הוא ידע שהתחזקתי, כנראה התכונן לאפשרות שיכולותיי יגברו על שלו. הוא ידע שהסתערות חסרת בינה לא תעזור לו לנצח את הקרב הזה, לא יכולתי לצפות ליותר מלוחם כמו אנגוד.

בעוד רעידות ידיו גברו, הבחנתי במשהו בעיניו משתנה, שבריר של שנייה לאחר מכן הרגשתי את רגלו של אנגוד דוחפת אותי אחורנית. פעם יכולתי לצפות את התקפותיו לפני שאפילו הוא עצמו ידע שבכוונתו לעשות בהן שימוש, אך הפעם הוא הפתיע אותי. הוא הצליח להסוות את התקפתו עד לרגע שבו היה מאוחר מידי. התייצבתי במהירות בכדי לא לאפשר לאנגוד לתקוף אותי כאשר אני כה חשוף, אך הוא לא תקף.

הוא עמד מספר מטרים מולי, זינק אחורנית אחרי הבעיטה, וחייך. "אני מקווה שהבנת עכשיו, גם אני התחזקתי בהעדרך" הוא אמר. הרגשתי זאת בקולו, הוא ניסה להקניט אותי על כך שהצליח לפגוע ראשון, שהצליח לבעוט בי. "לא ציפיתי לפחות ידידי" השבתי בחיוך.

פניו הרצינו "התחזקת, בזאת אני מודה, אך הטכניקה שלך היא אותה טכניקה ישנה. לא תנצח איתה". הבטתי בו ברוגע, בעוד החיוך נמוג מפניי "מוזר" אמרתי בקלילות "אף אחד לא אמר לי זאת קודם" עצרתי לרגע על מנת לאפשר לשתיקה לאפוף אותנו, אז המשכתי "אבל כנראה זה הגיוני, משום שאף אחד לא שרד לאחר הפגישה עמי".

"סיפרו לי על מעשיך" הוא אמר בכעס "לא האמנתי שאתה מסוגל להודות בהם, אך נשמע שאתה מתגאה בהם?". פלטתי גיחוך קצר "מה הטעם במעשים, אם אי אפשר לקבל ולהתגאות בהם?" שאלתי בחיוך.

"לא תקבל מחילה על מעשיך, לעולם" הוא פלט. "הו, וגם לא ביקשתי אותה" השבתי.

הוא הרים את חרבו מעל לראשו, החל לרוץ לעברי. הידקתי את אחיזתי בחרב אף יותר ונשארתי במקומי. הרמתי את חרבי לגובה עיניי וחסמתי את מהלומתו. הרגשתי רעד חזק עובר בגופי בעוד צליל המתכות המתנגשות נשמע בחוזקה, וחזר כהד מתוך המערה הקרובה. הבחנתי מזווית עיני בקוויל נרתע אחורנית בחשש.

החלקתי את רגלי השמאלית מעט אחורנית, בתנועה מהירה ביצעתי סיבוב והנפתי את חרבי מימינו. הוא חסם את חרבי במהירות. הושטתי את ידי הפנויה מתחת לחרבי ותפסתי את פרק כף ידו הימנית, והתחלתי להפעיל עליה כוח.

הוא הביט בי בכעס, בעוד ראיתי בעיניו שהכאב הולך לשבור אותו. הוא תפס את ידי בידו השנייה, וניסה להשתחרר. הוא הפעיל מעט כוח בכדי להחליש את אחיזתי. אנגוד הצליח לחלץ את ידו וזינק אחורנית, אך מטרתי הושגה, הוא נאלץ לשחרר את אחיזתו וחרבו נשארה מאחור, נפלה לאדמה.

"כמו שניסיתי להסביר לך" אמרתי והזדקפתי לקומתי המלאה, רגוע, מסופק כמנצח "מעולם לא היה לך סיכוי". "מעולם לא הפסקת להמעיט בערכי" הוא אמר ברוגע, משפשף את פרק ידו "קצת קשה לי להאמין, אבל במחשבה שניה, תמיד האמנת שאין תבונה לנלחמים נגדך. אמרתי לך כבר, באתי מוכן".

הבטתי באנגוד בחשד, ידעתי שאני חזק ממנו, הכרתי אותו. יכולתי לצפות כל דבר שהוא מתכנן ולא יכולתי לחשוב על שום דבר שיכול להעניק לו בטחון שכזה, או שהוא השתגע.

הוא הכניס את ידו השמאלית לתוך כיסו, שלף חפץ דמוי מטבע מגודל. בחנתי את הקמע במהירות, מצופה זהב, עליו חרוטים סימנים מוכרים בצורה מעגלית, במרכז המעגל, מלך היושב על כיסאו מעל השמש, עם עורב ודרקון מתחת לרגליו. "באמת?" צחקתי בקול "זה מה שהבאת כתוכנית גיבוי? קמע להצלחה ובריאות?"

הוא החזיק את הקמע בחוזקה בכף ידו, הניף אותה באטיות וביציבות מולו. בתנועה מהירה, הוא משך את ידו אחורנית, חרבו נמשכה בפתאומיות אליו, בעודו תופס אותה בידו הימנית. "הסיכויים שלי לא נמוכים כמו שאתה חושב" הוא ענה בחיוך.

"אני לא חושב שהסיכויים שלך נמוכים" השבתי "הם פשוט, לא קיימים".

"זה לא הכל" אמר אנגוד ברוגע. הוא העביר את הקמע באטיות מעל חרבו ומתחתיו החרב החלה להשתנות, ציפוי מוזר, דומה לקריסטל, החל להופיע על פני שיטחה. הבטתי בסקרנות בחרב, רציתי לדעת מה ביכולתו של אנגוד לעשות עם הנשק החדש, לכן כמובן, הוא היה חייב להפריע לי.

"אדוני, אני חושב שצריך לסיים את זה מהר" אמר קוויל, כקורא את מחשבותיי "אין לנו זמן לכך חוששני ו-" הוא נאנח "בפעם אחרת" אמרתי בשקט.

"על מה אתם מדברים?" שאל אנגוד בנוקשות "לא תהיה פעם אחרת, זהו סופך" הוא הצהיר בהחלטיות.

"מצטער לאכזב אותך ידידי" אמרתי והחזרתי את חרבי לנדן "אך נצטרך לדחות קרב זה לתקופה מאוחרת יותר".

הבטתי בפניו הכועסות של אנגוד בתענוג, בעוד הוא פתח בריצה לעברי, שלפתי משרוולי הימני חץ קטן, עליו חרוט סימן בודד. העברתי את ידי על הסימן, 'חזור' קראתי בשקט, הוא החל לזהור.

אנגוד התקרב במהירות, הרים את חרבו מעל ראשו וניסה להנחית עלי את התקפתו. זינקתי מעט שמאלה והתחמקתי בקלות. בתנועה מהירה החץ ננעץ בזרועו של אנגוד "ליוס" אמרתי בשקט, אור מסנוור בקע מהחץ.

 

"מדוע שלחת אותו בחזרה לליוס?" שאל קוויל בהפתעה בזמן שנכנסנו למערה.

לא השבתי לו. קוויל תמיד דאג רבות לגביי ולגביי ופעולותיי, אם הייתי משיב לו שברצוני להלחם נגדו בעתיד, כנראה שהיה מתרגז.

המערה הייתה קרה ולחה, צעדינו נשמעו כהדים חלשים בדממה המעיקה. אור מועט נכנס פנימה, מה שהגביר את האופל אשר בהמשך. ככל שהמשכנו, גדלה החשיכה שעיוורה אותנו.

כעבור כמה דקות של הליכה איטית, ריח של ריקבון הגיע לאפינו, הצלחתי לראות בהמשך אור חלוש, מגיע מעבר לפניה רחוקה.

האצנו מעט והגענו במהירות אל הפניה. קרן אור חלושה נחה על פני מזבח קטן המוצב בתוך שלולית מים. סביבנו המערה התרחבה, הסתיימה מעט מאחורי המזבח, יצרה חדר מוזר. אנקה חלושה יצאה מפי קוויל אך הוא החניק אותה במהירות. ברחבי החדר שכבו גופות קרות בשלוליות דם קטנות. ריח הריקבון החזק הגיע מהן, רובן שכבו מתות מזמן, והשאר, הרבה לפניהן . נראה כאילו מישהו סידר את הגופות בערימות מסביב למזבח.

התקרבתי למזבח באיטיות, רגליי נרטבו במים הקפואים של השלולית. היבטתי זמן מה במזבח המכוסה דם קרוש, העברתי את ידי מעל הדם, חשתי עקצוץ קל בקצות האצבעות.

"קוויל" אמרתי בלחישה "אתה יודע מה לעשות, תשמור עליי ובמקרה שא-" "אדוני, זה מסוכן מידי" הוא קטע אותי "אולי נוותר על זה? נמצא דרך אחרת" ניסה לשכנע אותי.

"אתה אמור כבר לדעת" אמרתי וחייכתי אליו "אחרי שאני מחליט משהו, אין דרך לגרום לי לשנות את דעתי" הושטתי את ידי וחיכיתי. ראיתי את ההיסוס בעיניו בעזרת האור החלש בחדר, אך לבסוף הוא הוציא מתרמילו חפץ המכוסה בבד אדום כהה.

הורדתי באיטיות את הבד וחשפתי פיגיון. בסיס מעוטר בקישוטי זהב, להב כסוף. פיגיון טקסי לכל דבר. קרעתי מעט את החולצה וחשפתי את הנקודה הנמצאת בדיוק מעל ליבי. שאפתי עמוקות, את מה שיכול להיות השאיפה האחרונה שלי, הפגיון נכנס פנימה.

הרגשתי את הכאב החד, ממלא בי רגשות רצחניים, גורם לי לרצות לעשות הכל, רק בשביל להפסיק את הכאב הנוראי. מעבר לדמעות המכסות את עיניי, ראיתי את דמי משפריץ על המזבח בכמויות ואז, כלום.

חושך מוחלט, "עוד אחד?" קול שאל במעומם "הם פשוט לא מוותרים".

"אני מרגישה שנסעד היטב בקרוב".

תודות לאפרת בעריכה.

 
דרג את המאמר  דירוג מאמר
תוכן דירוג תאריך שם
 
‏19/‏07/‏2009 פנחס
 
הוסף תגובה   |   שלח לחבר תגובות גולשים
למאמר זה התפרסמו 11 תגובות
 
  תגובות  
  אהבתי
darkknight   - ‏05/‏01/‏2008 10:48 
1.
  מעניין
Monk   - ‏06/‏01/‏2008 03:42 
2.
  זה אולם
sliver   - ‏06/‏01/‏2008 18:28 
3.
  ...
ילנה   - ‏10/‏01/‏2008 16:51 
4.
  נחמד
Lycaon   - ‏12/‏01/‏2008 14:11 
5.
  איך אתה יודע
Monk   - ‏13/‏01/‏2008 02:03 
6.
  ממש יפה, גם אני ראיתי את הסצנה כמו סרט
ganalon   - ‏15/‏01/‏2008 19:20 
7.
  אממ
Lycaon   - ‏19/‏01/‏2008 11:18 
8.
  השתגעת? השארת אותי במתח..
הפיה הטובה   - ‏21/‏01/‏2008 16:42 
9.
  הסיפור הוא
קורלון לארתיאן   - ‏25/‏01/‏2008 11:11 
10.
  מחכה להמשך
פנחס   - ‏19/‏07/‏2009 17:47 
11.
 




חיפוש מותאם אישית של
חדרי משחק
משחק הממלכה
פורומים
חץ הזמן - סולאר קטאליסט
הורדות למשחק התפקידים חץ הזמן
סולאר קטאליסט מוצרים
הרפתקאות חץ הזמן
כתבות חץ הזמן
קדימונים וטיזרים
חוקרי חץ הזמן
ממלכות עתיקות - הפורטל
דרושים באתר
כתבות
כתבות מתורגמות
סיפורים
מיתוסים
אישים בהסטוריה
הספרייה
ביקורות סרטים
מיניאטורות
גלרית גולשים יוצרים
משחקי לוח וקלפים
מוזיקה
לוח אירועים
ספריית סרטים
קורסים וחוגים
קישורים
משחקי תפקידים
עולמות וערים
מילון מונחים משחקי תפקידים
דמויות
כלי נשק וחפצי קסם
הרפתקאות
משחקי מחשב
הורדות ועזרים
משחקים ברשת
משחקים
אוצרות הממלכה
יריד הממלכה - משחקים
רקעים לשולחן עבודה
שומרי מסך
משחקים סלולאריים
חזיונות וידאו
רדיו - טרובדור
קהילות - משחקי תפקידים
עולמות
כללי
Senctus Bellum
דמויות
סיפורים
גזעים
באנרים
לוח יד שנייה
משכילון
הקליידוסקופ
חברים באתר
  ערוצי RSS
  חיפוש באתר  
 
 
 
 
 
ראשי | אודותינו | כניסה לחברים | הרשמה | תקנון אתר | צור קשר
סרטים | זכויות רפואיות